הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – חיוב נתינת צדקה

הלכה פסוקה (חק לישראל): *כל אדם חייב לתת צדקה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה, חייב ליתן מה שיתנו לו* – אם יתנו לו כסף של צדקה, יפריש ממנו מעשר, ויתן לעניים.

ומצאתי רמז לדבר במזמור של יום שלישי, שכתוב שם: “שפטו דָל ויתום עני ורש הצדיקו, פלטו דַל ואביון מיד רשעים הצילו”. המלה “דל” הראשונה בקמץ, והמלה “דל” השניה בפתח. ולכאורה מה ההבדל ביניהם, הרי שניהם לא נסמכים למלה שאחריהם, למה זה קמץ וזה פתח. ויש מסרה שאומרת ככה: “כל דסמיך לאביון פתח”, כלומר המלה “דל” שהיא סמוכה למלה “אביון”, היא בפתח ולא בקמץ. מה זה אומר? רש”י (בבא מציעא קי”א ע”ב בד”ה אביון) כותב שאביון הוא עני יותר מדל, כי האביון זה העני ביותר שתאב לכל דבר, הוא לא טעם בחייו גלידה או סטייק, לא בשבתות ולא בחגים, ורוצה לטעום מכל דבר. לכן “כל דסמיך לאביון – פתח”, הדל אם הוא סמוך לאביון, כיון שהוא עני פחות ממנו, צריך להיות בפתח, שיפתח את ידו ויתן צדקה.

*מי שנותן פחות ממה שראוי לו ליתן* – בדרך כלל זה מעשר. *בית דין כופין אותו, ומכין אותו מכת מרדות, עד שיתן מה שאמדוהו ליתן. ויורדים לנכסיו בפניו, ולוקחים ממנו מה שראוי לו ליתן* – פעם בג’רבא היו עושים ככה, עד שרבי כלפון ראה שזה גרם למחלוקת גדולה, שכל אחד אומר “למה הוא לוקחים לו פחות, וכי הוא עני? הוא עשיר יותר ממני”, וכל פעם מריבות על זה. לכן הוא שם קופה, ואמר: “כל אחד יתן בקופה מה שנדבו לבו”. מה זה מה שנדבו לבו? יש אנשים שנותנים יותר ממה שראוי להם. וכל מי שנותן צדקה, מובטח לו עולם הזה ועולם הבא.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה