הרדיד הוא מלבוש עליון העוטף גוף האשה לתוספת

1. בשבתכם בצאתכם- מלרע. ברכוני (ולמנהגנו ברכונו, עיין

המנהג שהוזכר בספר עלי הדס הוא מפורסם אצל

והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"…

מפורסם אצל היהלומנים כשאומרים "מזל וברכה" עליהם לכבד

ידוע ומפורסם ספר תהלים החיד"א שבו מסודרים כל

שמירת מסורת עלינו גם לשמור על המסורת שלנו,

מתוך הספר: עט הזמיר, לע”נ הבחור ר' מאיר

יש מחלוקת בין פוסקי הדור, ודעת הגאון ר'

א) בדברי הגמרא בתענית וברש"י שם רבו הפירושים

אין האשה נטמאת בטומאת לידה, אלא משעה שיולדת,

ידוע ומפורסם, וכבר העירו על מנהג האשכנזים שמחלקים

א) מרן בש"ע (סימן ל"ד סעיפים ב'-ג') כתב