תולדות הגאון רבי משה (בישי) מימון זצ"ל מגאבס

ישמחו הלמדנים ויגילו המעיינים בצאת ספרו של הגאון הגדול הדיין המצויין רבי משה בישי מימון זצוק”ל, מפאת מרחק השנים מאז פטירתו – 86 שנה לפטירתו, נלב”ע י”א תמוז תרפ”ח [כך הובא בהקדמת ספר “אוהב משפט” להגאון רבי פראג'י עלוש זצ”ל], מועט המידע שהגיע לידי על חייו ומפעליו, תמונתו אין להשיג, וגם הזקנים היכולים לספר ממפעליו מועטים הם ומן הסתם ילדים רכים היו בעת זקנתו אולם מאחר ובלא כלום אי אפשר נביא להלן קצת מהידוע לנו וכמה סיפורים שזכינו לשמוע עליו.

רבי משה בישי מימון היה בן לאביו ר' יצחק מימון ואמו מרת שוויכא מימון ומוצאם מדרום טוניסיה מהעיר גאבס – עיר של חכמים.

וכך נכתב על המחבר בהקדמה לספרו “המילואים למשה” על התורה, שיצא גם הוא לאור לאחר פטירתו: “… החכם השלם הדיין המצוין כבוד מורנו הרב רבי משה מימון זצוק”ל… הוא היה הדרשן והמוכיח לבני קהילתו. הוא החזן בשבתות וימים נוראים אשר היה מושך את ליבם לאביהם שבשמים בנועם תפילתו. הוא התוקע לעורר רחמי א-ל מלא רחמים. הוא המרביץ תורה בישראל דולה ומשקה לרבים מבאר מים חיים מימי תורתו. הוא הדיין ומורה צדק לעמו ועדתו. הוא המוציא לאור תעלומי התורה חידושים רבים ונחמדים על התנ”ך וגפ”ת והמה בכתובים… עד כאן.

ומצאתי עוד בירחון קול סיני כתב ה”ה “אברהם טייב” [דבריו נכתבו על ר' משה מימון רב העיר קרית אתא שהיה נכדו של ר' מנחם מימון אחיו של ר' בישי מימון מחבר דידן, וכך כתב על המשפחה]: “משפחת מימון היא המשפחה הראשונה והמפורסמת בייחוסה ובמעלתה הרמה בעיר גאבס בדרום טוניסיה, ושמענו אומרים שהיא מיוחסת ע”ש הרמב”ם ז”ל וראש המשפחה הוא הגביר המרומם ר' יצחק מימון ז”ל ובנו הגביר המפורסם ר' מנחם מימון ז”ל אשר שימש בתור ציר של ממשלת איטליא בתוניס כל ימי חייו, ודגל ממשלת איטליא היה מתנוסס על חזית ביתם המפורסמת בעיר לתפארת. וממשפחה הזאת יצא הרב הגדול והקדוש כמוהר”ר משה בישי מימון זצוק”ל מחבר הס' “דברי משה” ו”המילואים למשה” , והוא הרב הראשי של העיר” [גאבס].

ומהידוע לנו מסיפורים אשר שמענו מנכדיו יבדל”א ששמעו מאביהם מור סבי ר' מצליח מימון זצ”ל ידוע כי ר' בישי נשא אשה בצעירותו וילדה לו 11 ילדים, ואחד מהם שמו 'עזר' נרצח בחיי אביו רח”ל. וכשהיה הרב של העיר גאבס מתה עליו אשת נעוריו ונשא אישה שנייה ושמה רחל בחלה והולידה לו 2 ילדים והצעיר שבהם הוא מו”ר סבי ר' מצליח מימון ז”ל, כאשר היה ר' מצליח עוד רך בשנים בגיל 8 כבר נפטר אביו ר' בישי ור' מצליח “אומץ” ללמוד תורה אצל ר' חיים חורי.

עוד בחייו זכה ר' בישי להוציא לאור את ספרו דברי משה המשולב עם ספר דברי הברית על התורה להגאון רבי אברהם עלוש רבו [ובהקדמת ספר זה הוזכר רבי בישי לשבח ע”י חברו הגאון רבי פראג'י עלוש וקראו “אחד המיוחד בתלמידיו” של רבי אברהם], לאחר פטירתו יצא לאור ספרו “המילואים למשה” גם כן על התורה והוא כהשלמות לספר דברי הברית ע”י הרה”ג אברהם מעתוק דמרי.  להלן נביא כמה סיפורים ששמענו עליו.

אשתו מרת רחל בחלה יום אחד כאשר היה לומד בחדרו ורצתה להביא לו כוס של חמין לשתות, וכשהתקרבה לדלת שמעה קולות של שני אנשים בתוך החדר ושהרב מדבר עם מישהו, מייד שבה למטבח והכינה כוס נוספת לאורח, כשנכנסה לחדר והניחה את שני הכוסות על השולחן, שאל אותה ר' בישי מדוע הביאה שתי כוסות? ענתה לו ששמעה עוד מישהו בחדר, ואז גילה לה ששמעה את אליהו הנביא שעסק איתו בלימוד באותה שעה. עוד סופר שמדי פעם היו מתנכלים אליו כל מני מזיקים ושדים, ופעם נעלם לכמה שעות וכשחזר סיפר כי נלחמה בו מזיקה אחת והשליכה אותו למקום מרוחק ורק עתה חזר.

סיפור ששמעתי מה”ה ישועה זבולון הי”ו: בנו של הרב המחבר נפטר עוד בחייו של אביו והיה ר' בישי דואג לכלתו ועורך בשבילה קניות כל שבוע, לאחר תקופה ארוכה שהיה עורך הקניות שם לב שהיא לעולם אינה מבקשת ממנו שיקנה לה שמן, פעם אחת כשנתנה לו רשימה לקנות שאל אותה וכי לעולם אינה זקוקה לשמן? ענתה לו שאינה צריכה משום שיש לה כד אחד וממנו לוקחת שמן, מייד הצטער ר' בישי מאוד על ששאל אותה על כך ואמר לה ללכת להביא הכד ואכן הביאה הכד וראו שכד השמן שלא כלה עד כה ריק לגמרי שכן הברכה שהייתה בו נסתלקה כשהפסיקה להיות סמויה מן העין.

סיפור נוסף ששמעתי מה”ה נסים זאב סרוסי הי”ו, ר' בישי היה מקבל שבת מוקדם, וביום שישי כבר מעט לאחר חצות היום היה מסיים סידור ענייניו לכבוד שבת והולך לבהמ”ד ללמוד תורה עד כניסת השבת. בין ביתו לבית המדרש היה עובר השוק של גאבס ותדיר היו שם אנשים מרובים ועגלות וכדומה.
 
פעם אחת כדרכו הלך ביום שישי לבית המדרש ובהליכתו ראה תמר מושלך בשביל, מלמל ר' בישי לתמר שאם ימתין לו עד מוצ”ש ייקחהו ויברך עליו כראוי, ואכן בחזרתו בערב שבת והנה התמר מושלך ולא נגע בו דבר, וכן בשחרית וכן במנחה ורק לאחר צאת שבת לפי שיטת רבנו תם עבר שם ר' בישי וראה שעל אף כל ההמון וההמולה בשוק כל היום דבר לא נגע בתמר. לקחו ר' בישי וניקה אותו על דש בגדו והלך לביתו. כשהגיע לביתו הניח התמר מולו ועשה הבדלה וקרא הזהר וכל מנהגו במוצ”ש ובסיום כל הנ”ל לקח התמר ובדקו יפה וברך עליו בכוונה ואכלו.
 
בלילה התעוררו בני משפחתו של המחבר לקול צעקותיו מתוך חלום שחלם וצועק “שבת” “שבת” . כשהעירו אותו ושאלו מה היה לו, ענה להם שהתמר ההוא שאכל הייתה מגולגלת בו נשמה של אחד מבני הקהילה שנפטר כמה חודשים לפני כן וכעס עליו בחלומו שהיה צריך להמתין לו כ”כ הרבה עד שתיקן אותו בברכתו ואכלו, ור' בישי ענה כנגדו “שבת” שלא יכולתי לטלטל אותך משום איסור טלטול בשבת.
 
עוד סופר שלאחר שהלך הרב המחבר לבית עולמו ונקבר בגאבס הייתה אלמנתו הולכת מדי פעם לשפוך שיחתה על קברו ולהתפלל.
 
פעם אחת שהייתה שם סיימה את תפילתה והניחה עשב על מצבת קבורתו והלכה לה, ובית העלמין היה מרוחק מן הישוב והייתה דרך ארוכה להליכה ופתאום עברה שם מרכבה רתומה לסוסים, סמנה האלמנה לבעל העגלה אם יוכל לאסוף אותה אל העיר ועצרו לה ועלתה למרכבה, רק ישבה היא בתוך המרכבה והנה היא רואה לפניה את דמותו של בעלה הרב המחבר לפניה ופניו זועפות ואומר לה קפצי מיד מן המרכבה הזו שבעליה אנשים רשעים ורוצים לחטוף אותך! שאלה אותו כיצד זה באת עכשיו? וענה לה כי העשב שהשאירה על קברו גרם לו שהוא ערב לביטחונה עד שובה בשלום לביתה. ואכן קפצה מהמרכבה וניצלה מן הזוממים לה.
 
סיפור מרטיט על העלאת עצמותיו של הרב המחבר לארץ וסיפרו אדם אחד סגי נהור אשר בא לנחם את נכדיו של המחבר לאחר פטירת אביהם ר' מצליח מימון ז”ל. סיפר שהוא היה מבין האנשים שהעלו את עצמותיו של ר' משה מימון לארץ [כיום קבור בבית העלמין הישן בבאר שבע]. כאשר באו להעלות את עצמותיו הזהירו חזור והזהר את העוסקים בכך שכאשר מוציאים אותו מקברו שלא יסתכלו בפניו כלל. ובכן ברגע שפתחו הקבר לא התאפק והביט אל פניו של הצדיק, וראה כי הייתה גופתו של הצדיק שלמה הגם שחלפו כ 40 שנה מאז קבורתו ולא זו בלבד אלא שראה אפילו את זקנו שלם והדור!!! אולם אז כשהביט המספר בפני הצדיק הסתנוור מאור גדול שבקע משם ומייד התעוור, ושאר האנשים שם המשיכו בהתעסקות קבורתו וכו' עד שהביאוהו לארץ.