מותר, בתנאי שיעשה כן סמוך לאכילה, ושלא יערב

00:00 – התחלה 02:07 – מה עשו בדורות

כל יהודי שהרגו אותו בגלל שהוא יהודי יש

מבחינה הלכתית אינני חושב שזו בעיה מלבד לעלות

לאכול במסעדה במדרחוב ♦ אברכים שרוצים לעשות “על האש” במקום ציבורי ♦ אכילת ארטיק או גלידה ברחוב ♦ לתת לאכול למי שאינו מברך ♦ להגיש אוכל באירוע או במסעדה למי שאינו מברך ♦ עניית “אמן” באמצע האכילה ♦ ועוד.

היום כ”ג באלול, זה יום נפילת מגדלי התאומים,

חציצה בלכלוך שתחת הצפרניים. דין צפרניים גדולות שעודפות

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו

יש עירפול גדול בנושא, היות ומוסכם על הכל

בשו”ת שמע שלמה להגאון הראש”ל ר’ שלמה עמאר

לענ”ד להביא את השאלה כך למוה”ר צמח שליט”א

במהלך ייבוש הענבים לתעשיית הצימוקים עלולים חרקים רבים

פירושך בכוונת השואל הנ”ל אינו נראה לי, כי:

יבול הגדל בעציצים שעל הגג, דינו כגדל ב”עציץ

מעשה באדם שנקלע בערב שבת לעיירה אחת, והיו בידו שטרות של עשרה רובלים. כיון שביקש שיישמרו בשבת במקום בטוח מפני עיניהם של גנבים וחומדי ממון, הלך לבית הכנסת והניח את שטרות הכסף בין דפי חומש אחד בסמוך לפסוק ”לא תגנוב” שבעשרת הדברות. במוצאי שבת, פתח את החומש, והנה השטרות אינם… דפדף עוד ומצא חצי מהסכום – חמשה רובלים בין דפי החומש ליד הפסוק ”ואהבת לרעך כמוך”…

פסק מרן שלא לברך ‘הנותן ליעף כח’ |

לעכברים יש שני אויבים הרודפים אותם עד חורמה – החתול ובעלת הבית. החתול אורב עליהם לטורפם, ובעלת הבית מעוניינת להכחידם. אך הבדל גדול יש ביניהם: בעלת הבית לא רוצה בקיום העכברים ולכן היא רודפת אחריהם, ואילו החתול רוצה בקיום העכברים ושש לתופסם ולטורפם.

– יש אופנים שהדבר בעייתי מבחינה הלכתית (וכגון

1) בשלב זה אינך חייבת לסלוח לאותן בנות

בפסוק שלפנינו מבואר כי חיוך – כן חיוך! – משיב נפש יותר מכוס חלב ביום שרב, מחמם לב יותר מכוס יין שרף ביום חורפי. איך אומר הפתגם? "חיוך לא עולה כסף אך שווה זהב".

נגיעה אישית מסמאת את העינים, ו"אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין יו"ד ע"א) גם אם יהיה מגדולי הדור. "כל הנגעים אדם רואה" אומרת המשנה "חוץ מנגעי עצמו"…

עשיו הרי הוא האח היחיד של יעקב, אם כן מדוע כופל יעקב את דיבורו ואומר "מיד אחי, מיד עשיו"?

בעת שהיה הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל ילד, התחוללה מלחמת העולם הראשונה, שהביאה בכנפיה עוני ודוחק. אביו רבי רפאל ניצב בפני שוקת שבורה. מצבו הכלכלי היה עגום ביותר, ובלית ברירה נאלץ להפרד מהאי ג’רבא, ולנסוע עם משפחתו לתונס, לתור אחר מקור פרנסה. הסחורה שהביא עמו רבי רפאל, נקנתה בממון רב עקב המצב, וההצלחה האירה לו פנים. בכל יום שב היה לביתו עם כיס מלא זהובים אותם הרויח.

מהיכן הגיע המנהג לקרוא כל הציבור את הפסוק

"אשמורה ראשונה לשמך חכינו…"

"סליחות!!! סליחות!!! קומו לסליחות!" – הדהד קולו של השמש המסור.