פרשת שמיני מתאפיינת כידוע בהלכות טומאה וטהרה של

בפרשת השבוע מובא כל סדר בניית המשכן על

זקני הגאון הקדוש המקובל רבנו משה עידאן זצ”ל

מתוך סדרת המאמרים: “לשנות! זה בידים שלך”. מהרב

ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב

כאשר אשת פוטיפר מפתה את יוסף הצדיק, הוא נזעק ואומר: “ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים” (בראשית לט, ט). המלים “ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת”, ו”חטאתי לאלוקים”, הן בעצם אותה משמעות. מדוע כפל יוסף את דבריו?

אזנו לא הסיר, מנאקת אסיר. בעל מידות, עשר

יחידה בת גלים, זכתה לגדולים, הב ליה ידיה

מסכת חיים מופלאה של הרבצת תורה במסירות נפש

 “ללמוד סוגיות בעיון ולהעמיק במפרשים – לצלול בים

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט”א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט”א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש”י לר”ת).

לעכברים יש שני אויבים הרודפים אותם עד חורמה – החתול ובעלת הבית. החתול אורב עליהם לטורפם, ובעלת הבית מעוניינת להכחידם. אך הבדל גדול יש ביניהם: בעלת הבית לא רוצה בקיום העכברים ולכן היא רודפת אחריהם, ואילו החתול רוצה בקיום העכברים ושש לתופסם ולטורפם.

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט”א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט”א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש”י לר”ת).

שורות זכרון על גדולי ישראל   בטרם הגיע

את האתמול והשלשום ניתן למצוא רק בלוח השנה. אדם חושב: ‘מה בכך, היום לא למדתי ולא קיימתי מצוות, אבל מחר אשלים’. אולם, את המחר לא ניתן להשלים, כי למחר יש את המטלות הרוחניות שלו. יום שאבד באפס מעשה, לעולם לא ניתן להשלימו.

מצוות התורה, בנוסף לחכמה העצומה הטמונה בהן, הן גם מלאות בסודות נשגבים המאירים בכל העולמות, ושורשיהן מגיעים עד למקומות העליונים ביותר. לפיכך, אין להתייחס לדיני התורה רק בראיה שכלית שמתקבלת על לב האדם, אלא יש לעשות את הדברים כפי ציווי ה’ גם אם ההגיון אינו מבין אותם.

ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם

למעשה אין לקב"ה חפץ בתרומות המשכן, אלא ה’ חפץ בנדבת הלב, כמו שאמרו חז"ל "רחמנא לבא בעי" (סנהדרין ק"ו ע"ב), ולכן ערכה של התרומה אינו נמדד בשוויה הממוני, אלא בעמל ובטורח שהושקעו בה.

ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו שלום (יח. ז)

למעשה, כל תהליך החדרת האמונה ביציאת מצרים היה בעקבות שאלת אברהם אבינו בברית בין הבתרים "במה אדע כי אירשנה?". אמירה זו, היה בה נדנוד של ערעור כלשהו בשלמות הביטחון (לפי דרגתו של אברהם אבינו), וכאן – בנסי יציאת מצרים בא הדבר על תיקונו.

"להקיף את הכל אי אפשר, על כן אכתוב מעט זכרונות מהזמן האחרון".

רצונו של עשיו לצאת לבתי עבודה זרה, מובן, אך רצונו של יעקב תמוה, מדוע חפץ הוא לצאת כשאמו חולפת בסמוך לבתי מדרשות, והלא בהיותו ברחם אמו, מלאך יושב עמו ומלמדו את התורה כולה (כמבואר בנדה ל’ ע"ב), ומה טוב יותר מלימוד אשר כזה?

מעשה באדם שנקלע בערב שבת לעיירה אחת, והיו בידו שטרות של עשרה רובלים. כיון שביקש שיישמרו בשבת במקום בטוח מפני עיניהם של גנבים וחומדי ממון, הלך לבית הכנסת והניח את שטרות הכסף בין דפי חומש אחד בסמוך לפסוק ”לא תגנוב” שבעשרת הדברות. במוצאי שבת, פתח את החומש, והנה השטרות אינם… דפדף עוד ומצא חצי מהסכום – חמשה רובלים בין דפי החומש ליד הפסוק ”ואהבת לרעך כמוך”…