קדושה? לא מה שחשבת

קדושים! איזה שם מדהים לפרשה, כמה פסטורלי ושקט זה נשמע, אני כבר חש את משב הרוח הצונן, אי שם בפסגת ההר, אני כבר שומע את ציוץ הציפורים, את קול הנחל המפכה, אני כבר מרגיש את הדגדוג, ואת התחושה של הקדושה, זורמת לי בגוף, אני עוצם את העיניים, ומרגיש איך הנשמה מתעלה, את השלווה שמגיעה, אח, רק השם הזה “קדושים” מעלה באפי ניחוח עדין כזה של הקדושה.

אולי התעלות שכזו מתאימה רק ליחידי סגולה, אולי הכניסה לגן עדן עלי אדמות מותרת רק לבעלי כרטיס >ENG.

התורה נדיבה וליברלית, קדושה לכל אזרח, רכב לכל פועל, “דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו”. התורה מחלקת לכולם קדושה, לא רק מחלקת אלא מצוה, קדושה!! היא קוראת לכווווולם ואומרת: קדושים, פתאום אני רואה את כולם עולים אלי במעלה ההר, את ההוא מהבסטה שלא מפסיק לצרוח, את הנהג המעצבן שלא מפסיק לצפור, את הנהג ההוא שחתך אותי בצורה מסוכנת, ואת סוחר המניות שלא מפסיק לרגע לקנות ולמכור, את השוטר הלא סימפטי שרשם לי דו”ח, נוער ברזלים עם הפיצוחים והסיגריות, שמקללים בקולי קולות… נשים שלא מפסיקות לרגע לפטפט, ומשתרכות לאיטן ואיתם ילדים שלא מפסיקים לצעוק ולצווח. אני מרגיש את הזיעה, ואת המחנק, כאשר כל הגוש הזה שועט אלי, אני כבר מרגיש את החום, את הצפיפות, ואת האוויר הדחוס עם כל האבק, הצילו!! תוציאו אותי מפה! אני חייב לנשום! אני חייב לברוח! הצילו…

למה? למה עשו לי את זה?! בשביל מה היו צריכים להביא אותם לפה, הם בעצמם לא יודעים מה רוצים מהם, איזה שוק, חצי קרנבל, איזו מהומה, איזו דחיסות ולחץ, זה קדושה זה? זה צורה זה? במקום סדנאות שתיקה, קיבלנו כנס בירבורים.

כן זה מה שקורה כשקוראים את הפרשה, במקום קצת טיפים במדיטציה, במקום המדריך המלא למתבודד הנודד, קיבלנו בלאגן אימים, וקובץ חוקים לימי השוק, לא תעשוק את רעך ולא תגזול, הלכות כעסים ועצבנות, לא לקלל חרש, הליכות נועם לחקלאים מחוספסים, לקט שכחה ופאה, הלכות בורסה לכרישי מכירות, אל תונו איש את עמיתו, הלכות לנשים וצניעות, ואפילו חינוך תינוקות, מה אני אגיד לכם קדושה למופת.

זהו שאם לא הבנת, קדושה בעם ישראל לא יכולה להיות בהתבודדות, בשביל קדושה אתה חייב לפחות, לפחות עשרה, בלי זה אין לך מה לדבר איתנו בכלל על השראת שכינה, זה כלל כל כך פשוט בהלכה, שאני לא מאמין ששכחנו – אין קדושה פחות מעשרה, זו לא מליצה!

הרי אתה לא תתחיל תפילה בלי עשרה, כי שם הקדושה נבחנת, שם היא מתחילה, מה קורה לי כשאני פוגש עשרה אנשים, ואני מדבר על אלה שלא מהליגה שלי, כאלה שחושבים קצת אחרת…
אולי אני ישר חושב על בית כנסת אחר, אולי אני כמו ההוא שעל אי בודד, הקים לו שני בתי כנסת, כדי שיהיה לו אחד שאליו הוא בחיים לא נכנס, אולי אני ישר דן את הנפשות הפועלות לכף חובה, אני הייתי מסדר את כל ענייני בית הכנסת בצורה חדשה, אולי אני חש שהדברים כאן בציבור מתנהלים בצורה לא כל כך קדושה.

גם הרב לא כל כך קדוש כמו שהוא נראה, הרי הוא חי חיים כמו כולנו, ודווקא אני שאני בא מהצד יש לי מבט חודר על הקדושה, כן בפרשת קדושים נמצא הציווי: “לא תלך רכיל בעמך”, כן, בפרשת קדושים מופיע הציווי של: “בצדק תשפוט עמיתך”, ובעיקר זה של: “ואהבת לרעך כמוך”.

קדושה היא בעיקר, בעיקר לא מה שחשבת!

את זה צריך להפנים, קדושה היא לא דמיון וריחוף, קדושה זו עשייה, קדושה זו התחברות לכל תחומי ורובדי החיים, לא הימנעות מהם, או התחסדות מדומה, כאילו אין צרכים כאלו ואחרים, כי אם נתנהג בצורה כזו של קדושה, לא על פי דמיונות מהמזרח, וגם לא מוסריות כפולה מן המערב, אם נשכיל ונדע שקדושה צריך ללמוד ולבצע, על פי המתכון של התורה שהם חיים קדושים ולא מנותקים, הרמונים ומלאים בכל פינה, נזכה במהרה לבית המקדש וקדושה עליונה…