פנינה ממים אדירים

כמדי שנה, ביום ז”ך בתמוז, יום פקודתו של הצדיק רבי שמואל עידאן זצ”ל, גם השנה יצא לאור ספר “ויען שמואל” (חלק י”ט) הכולל כמאה מאמרים. לאור השמחה העצומה בה התקבל הכרך בהיכלי התורה, יש לשקול את הוצאתו השנתית בימי בין המצרים…
 
את הספר מעטרות תשובותיהם בהלכה של גדולי הדור הקודם נ”ע, וגדולי הדור הנוכחי יבלחט”א. ובראשם כעין החשמל תשובה חדשה וארוכה של פאר הדור מרן ראש הישיבה הגר”מ מאזוז שליט”א בענין אימתי ברכת הדלקת נרות שבת. בעיון ובבקיאות מופלאים מחזק מרן שליט”א את פסק הרמב”ם ומרן לברך לפני ההדלקה, ומאידך מלמד זכות על מנהג אמותינו בחו”ל שהיו מברכות אחר ההדלקה.
 
בין הדברים, חושף מרן בגילוי אישי: “ורעייתי נ”ע היתה מברכת אחר ההדלקה כמנהג כל נשות הספרדים בחו”ל, והיה קשה לה לשנות מנהגה”. ומסיים בהערה מחויכת מ'הטור החמישי': “ובודאי שאין להתקוטט בעבור זה, כי נר שבת נתקן מפני שלום בית ולא להפך ח”ו. וזה בכלל מ”ש בגמ' (שבת דף ל”ד ע”א) הני תלת מילי לימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה, וחד מינייהו הדליקו את הנר. כלומר בין שתברכי לפני ההדלקה או אחריה, העיקר הדליקי את הנר מיד ונתווכח אחר השבת. ודו”ק”.
 
מתוך המשא ומתן המרתק, דלינו הברקה נפלאה, המלמדת את מה שמעורר מרן שליט”א לתלמידיו על חשיבות ידיעת תולדות העם היהודי, שלעתים בידיעה קלה אפשר לפרוך קושיות כהר תבור.
 
בתשובתו מביא מרן שליט”א תמיהה גדולה של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל (בספר 'קול סיני' עמ' 247) על הנוהגים לברך על נר שבת אחר ההדלקה, דאם כן למה אמרו בפסחים (דף ז' ע”ב) כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה, ולא הוסיפו גם כן הדלקת הנר?
 
מרן מיישב זאת בפשטות על פי נתון היסטורי שמצא בספרי האחרונים: בימי חכמי התלמוד עוד לא תקנו לברך על מצות נר שבת (כשם שיש מצוות רבות שלא נתקנה עליהם ברכה). מתי נתקנה ברכה למצוה זו? בימי הגאונים. בעקבות מלחמתם הידועה נגד הקראים שכידוע ביטלו מצות נר שבת והיו נשארים בליל שבת בחושך, חיזקו הגאונים את המצוה על ידי שתיקנו לה ברכה (ישנן ברכות נוספות שתיקנו הגאונים כמו 'אשר צג', ברוך שאמר ועוד). וממילא מובן שלא הזכירה הגמרא חוץ מהדלקת הנר, כי לא בירכו עליו כלל.
 
לעובדה היסטורית זו הוא מביא הוכחה יפה מאוד מפשט הגמרא, שכגודל פשטותה כן גדול יופיה. הגמרא במסכת שבת תחילת פרק במה מדליקין דנה בענין הדלקת נר שבת, ואינה מזכירה כלל שיש עליו ברכה. והנה לאחר מספר דפים שהגמרא דנה בנר שבת, היא עוברת לעסוק דרך אגב בנר חנוכה, ואז שואלת (בדף כ”ג ע”א) מאי מברך והיכן ציונו וכו', והשאלה מתבקשת מדוע לא שאלה זאת הגמרא כבר בנר שבת שהוא עיקר המסכת והפרק ודנו בו כבר מספר דפים. מוכרחים לומר שהסיבה היא מפני שפשוט לא נתקנה עליו ברכה.
 
זוהי פנינה קטנה ששלינו ממים אדירים. הרוצה להחכים, יעיין בגוף הספר, וירווה נחת ממאמר זה ומשאר המאמרים הנפלאים שבו. ישוטטו הרבים ותרבה הדעת.