האשה – שותפה מלאה!

יהודי שמתקשה לחבוש את ספסלי בית המדרש, פונה לאשתו בימים העמוסים שלפני פסח ומציע באדיבות את עזרתו בניקוי הבית. “אם אתה רוצה באמת לעזור לי” אומרת הרעיה אוהבת התורה “לך ללמוד…”. לאחר שעה קלה, שב האיש לבית. “מדוע חזרת כל כך מהר?!” מתפלאת האשה, ובעלה פוכר ידיו ואומר: “כמה אני יכול לעזור לך…”.

כאשר בא שלמה המלך, החכם מכל האדם, לשבח את רעייתו בשיר השירים (א, ט), הוא כותב פסוק תמוה ביותר ממבט ראשון: “לסוסתי ברכבי פרעה, דמיתיך רעייתי”.
 
ותמוה, האם לא מצא שלמה המלך ע”ה דימוי אחר לדמות את רעייתו עד שדימה אותה ל…סוסה, ועוד של פרעה הרשע, אתמהה? מה פשר דימוי 'מעליב' זה?
 
אלא, שלמה המלך משבח את רעייתו: “לסוסתי ברכבי פרעה” לאותו סוס ברכבי פרעה שנטבע בגלל שסייע לבעליו – “דמיתיך רעייתי”, שאם הוא קיבל עונש כזה על שסייע, קל וחומר שאת תקבלי שכר עצום על כך שאת עוזרת ומסייעת לי בלימוד התורה.

ואמנם, לא רק שאשת הלומד תורה מקבלת שכר כמו בעלה, אלא שבדרך כלל שכרה אף מרובה משכרו, וכמו שכתבו הראשונים והביאם מהר”ש פרימו (פרשת בהר), שאם אשת חבר מסייעת לבעלה לעסוק בתורה, אף על פי שבעלה לומד שלא לשמה, לא הפסידה, ונוטלת חלקה באופן מושלם כאילו עוסק לשמה.
 
וכן היה אומר הגאון המקובל רבי סלמן מוצפי זצ”ל, שאם הלך הבעל ללמוד שעה אחת למשל, ובאותה שעה נכנס חבירו ופטפט אתו עשר דקות, הרי הוא מפסיד את שכר לימוד התורה באותן עשר דקות, אבל אשתו מקבלת שכר לימוד תורה של שעה שלימה, כיון שהיא הקריבה מעצמה זמן של שעה, ואינה אשמה בביטול של בעלה באותן עשר דקות.
 
ואכן, כך מבואר בגמרא ברכות (י”ז ע”א): גדולה הבטחה שהבטיחן הקב”ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר: “נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי” (ישעיה לב, ט). אמר לו רב לר' חייא, נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא (תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות למדים לפני רבן בבית הכנסת. רש”י), ובאתנויי גברייהו בי רבנן (בית המדרש ששם שונים משנה וגמרא. רש”י), ונטרין לגברייהו (ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת. רש”י) עד דאתו מבי רבנן. ע”ש.
 
אז אם הבעל אכן רוצה לעזור לאשתו (והפעם לא כבדיחה…), שילך ללמוד…