פה מפיק מרגליות

בכ”ה באייר חל יום פטירתו של הגאון הצדיק רבי חיים חורי זצ”ל ראב”ד גאבס, שנודע בפיו המפיק מרגליות ובדרשותיו חוצבי הלהבות. הערכה גדולה היתה למרן עמוד ההוראה הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ”ל כלפיו בשל עסקו בזיכוי הרבים, עד שפעם אמר “אינני מקנא כמעט משום רב, לבד מרבי חיים חורי שהוא מזכה הרבים”. במלחמת העולם השניה, פשטו הגרמנים הארורים על צפונה של אפריקה, וסכנה חמורה איימה על היהודים. אותה עת, למד בג'רבא בנו הגדול של רבי חיים – הגאון הצדיק רבי ינון חורי זצ”ל, אצל הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ”ל. חרד הבן לשלום אביו ומשפחתו הנמצאים בגאבס. הבחין רבי כלפון בדאגתו, עודדו ואמר לו: “אל תירא בני! הנני מבטיחך, כי לא יאונה לאביך ולמשפחתך כל רע!” שמח רבי ינון לשמע ההבטחה, שנאמרה בלא ספק ברוח הקדש. קרא רבי כלפון את מחשבתו ואמר: “לא רוח הקדש דוברת מגרוני, ולא נבואה נצנצה בי. אלא לפי מה שראיתי בספר “חובות הלבבות”, זכותו של אביך גדולה מזכותם של מלאכי השרת!”, סתם ולא פירש. ואמנם, כאשר אמר כן היה. הרב ומשפחתו יצאו מלוע הארי בלא פגע.

כאשר היה רבי חיים מגיע מגאבס לביקור בג'רבא, היה רבי כלפון רושם בפתק קטן על גבי לוח המודעות בבית הכנסת – שלש מלים בלבד: “רבי חיים בעיר”. מלים קצרות אלו, היה בהן די והותר כדי שבשבת יהיה בית הכנסת הגדול בג'רבא מלא מפה לפה בצאן קדושים, אשר נתקבצו ובאו לחמם את הלבבות בדרשותיו המלהיבות.

רבי כלפון היה גם מתפעל מכוח השפעתו העצומה, עד שפעם אחת בסיום דרשתו, לחץ את ידו, ואמר לו “לו היו כמוך עשרה דרשנים, היו כולם צדיקים גמורים”. בהזדמנות אחרת, התבטא בלשונו הציורית: “כשנכנסה מדינת צרפת לשלוט בתונס, נכנסה יחד עמה הסטרא אחרא, וקלקלה את יהדות תוניסיה. משם ירדה גם ליהדות העיר סוסה, המשיכה להתקדם גם לעיר ספקאץ, כשהתכוננה להיכנס גם לעיר הנמל גאבס, התנגד לה הרב הקדוש רבי חיים חורי, על ידי דרשותיו ופעולותיו המבורכות, ולא הניחהּ להיכנס. ולכן כל עוד נמצא רבי חיים חורי בגאבס, אין לחוש לגורלה של ג'רבא”. כאשר נודע לרבי כלפון כי רבי חיים חפץ להתפטר ממשרת רבה הראשי של גאבס, הטיל את כל כובד משקלו בענין, כדי להניאו מהחלטתו, ביודעו כי התפטרותו ממשרת הרבנות, עלולה להביא בכנפיה ירידה רוחנית גדולה בגאבס, שכן הכל היו סרים למשמעתו. דבריו שיצאו מלב טהור, פעלו את פעולתם, ורבי חיים חזר בו מהחלטתו, וניאות להישאר לשבת על כס הרבנות.