לשבטיך

בעבר הרחבנו בענין הציווי וההקפדה על חלוקת שבטי ישראל והפרדתם “איש על מחנהו ואיש על דגלו”, וההשלכה של חלוקה זו על דורנו. לאחר מכן נחה עיננו על מאמר נפלא ומרתק שכתב בענין זה הגאון רבי יונה מרצבך זצ”ל אב”ד דרמשטט ומראשי ישיבת קול תורה בספרו “עלה יונה”. מאוד שמחנו לראות כי זכינו לכוון לדעתו במה שנסינו לומר אז.

במאמרו זה מפריח הרב מרצבך הרבה מיתוסים הרווחים בציבור בקשר לערבוב בין החוגים והעדות, וכך הוא כותב בין השאר: “הדעה הנפוצה בדרך כלל, המתארת את המצב האידיאלי של עם ישראל כעם מאוחד ומגובש, ועל פיה מסיקים מסקנות מעשיות לגבי בנין ארץ ישראל, זקוקה לביקורת יסודית. אמנם ישראל יהיה [בבוא הגואל] עם מאוחד ומקושר, אולם חלקיו יהיו מופרדים באופן ברור לפי שבטים, ובהתאם לכך תהיה גם חלוקה טריטוריאלית של אדמת הארץ. התמונה ההיסטורית של העם על שנים עשר השבטים, כפי שאנו מכירים אותו בעת לכתם במדבר ובעת כיבוש הארץ וגם בתקופות לאחר מכן, אין לה רק משמעות מקרית על סמך התולדה והעבר, אלא יש להתייחס אליה כצורה מהותית וקיימת של ישראל. יש להוכיח שהפרדה זאת היא רצון ה' לדורות, לא רק מתוך העובדה כי אחרת לא היתה מצוות הפרדה מובהקת בעת חנותם במדבר, ובעת כיבוש הארץ, ולקראת העתיד כפי שנגלה לנביאים, אלא זה מוכיח במיוחד מכך שמספר רב של מצוות מבוססות על החלוקה לפי שבטים”.

את ההוכחה הראשונה לתובנה זו הוא מספק מתוך פרשתנו – פרשת שופטים – בה דורש הכתוב מבני ישראל: “שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך”, “שפירושה ללא ספק החובה להקים בתי דין נפרדים לפי שבטים, כך שלכל בית דין תהיה סמכות רק לגבי בני אותו שבט, וממילא בערים שישנם תושבים משבטים שונים, או אפילו מחצית העיר שייכת לשבט אחד ומחצית השניה לשבט אחר, עליהם להקים מספר בתי דין… אך גם נוכל להסיק מכאן כי חלוקת העם לשנים עשר שבטים שנצטוינו מאת ה' כדבר קבוע ותמידי, אין היא ענין חיצוני וארגוני בלבד אשר המחוקק האלוקי קבע כהסדר של דצנטרליזציה (חלוקת סמכות שאינה מרוכזת). אם אנו רואים שהתלמיד חכם הגדול ביותר אשר מקום מושבו נמצא בתוך שטח של שבט אחר אינו רשאי לשפוט את אנשי השבט שאתם הוא מתגורר, ואינו רשאי להיות מנהיג של השבט הזה, על כרחך יש לכך גורמים עמוקים יותר. ויש להבין זאת גם מתוך העובדה שכל שבו ושבט היה זקוק לפקודות ולהוראות מיוחדות אשר ניתנו על ידי סנהדרין של אותו שבט…”.

“רואים מכאן” הוא מסיק “שלכל שבט תפקידים מיוחדים, שדרך החיים ותכונת הנפש של שבט אחד שונות הן משאר השבטים. לכן רק מתוך גישה רוחנית דומה ודרך חיים שווה, אפשרית הנהגה נכונה של השבט, ושיפוט צודק של אנשיו… ולהיפך: סיכון רוחני של הכלל קיים במיוחד אם ההשפעה באה מאנשים של אותו השבט, אשר הם דומים למושפעים ברוח. לכן חל עונש על עיר הנדחת בכל חומרתו רק אם המדיחים הם מאותו שבט”. בינו נא זאת!