לפנים משורת הדין

שמו הטוב של הגאון רבי דוד הכהן יהונתן זצ”ל (שבשבוע הבא יחול יום הילולתו, ג' תמוז התשכ”ה), הלך לפניו גם בקרב הישמעאלים, ששמעו את שמעו ויושרו. בלבם רחשו אליו הערצה וכבוד רב, והיו באים לדון לפניו במקום בבית המשפט הממשלתי.

בעירו של רבנו גר יהודי אחד ממשפחת כהן, שהסתלק לבית עולמו, והניח אחריו יתומים קטנים. את רכושו הביאו לרבנו, כדי שישמש כאפוטרופוס עליהם עד שיגדלו הילדים, ואז יחלק להם את הרכוש שווה בשווה. כאשר בגרו הילדים, חילק להם רבנו את הירושה שוה בשוה, וכדין תורה הבנות באותה משפחה לא קיבלו מאומה מן הירושה.

אך הנה לאחר תקופה קצרה מנישואי אחת הבנות של אותה משפחה, בא בעלה אל רבנו ודרש את חלקה של אשתו מאותה ירושה. הסביר לו רבנו בנעימות כי הוא כבר חילק את הכל לבנים, ולפי דין תורה הבנות אינן לוקחות חלק ירושה.

אולם האיש לא הסכים לוותר. ברוב חוצפתו הוא הלך והגיש קובלנה לפני שופט גוי, נגד רבנו שלא נתן לו חלק מהירושה. ביום ששי בבוקר, באותו שבוע בו התלונן האיש על הרב, עבר באקראי שוטר גוי ליד חנותו של רבנו, וסיפר לנכדו ציון כהן הי”ו, כמשיח לפי תומו: “הכנסנו את היהודי שהגיש תביעה על רבכם לבית האסורים על שהעז להתלונן על הרב”. הנכד לא הבין מה שח השוטר. אולם רבנו פנה אל השוטר וביקש שיסביר לו במה מדובר. ואז סיפר לו השוטר הגוי על אותו יהודי שבא לבקש ממנו חלק מהירושה, וכיון שלא רצה ליתן לו, הלך והגיש קובלנא אצל השופט. וכאשר שמע השופט הגוי מי הנתבע, הורה לשוטרים לעצור מיד את התובע עז הפנים ולאוסרו בבית האסורים.

כאשר שמע כך רבנו, במקום לשמוח במפלת מבקש רעתו, ציווה לשוטר במפגיע: “גש מיד לבית האסורים ושחרר אותו, כיון שערב שבת היום, ויש אוטובוס אחד שנוסע לג'רבא, וכיצד ישאר בבית האסורים ולא יערוך את השבת במחיצת בני משפחתו בג'רבא. “אמור לו” הוסיף רבנו “כי אם יפסיד את האוטובוס, מוזמן הוא להתארח בביתי ולאכול על שלחני”.

תכף פנה השוטר אל השופט ומסר לו כי רב היהודים מבקש לשחרר את היהודי שהתלונן עליו לאלתר. שמע השופט והורה ללא השתהות: “אם הרב מבקש לשחררו מיד, יש לעשות כן! וכן היה. כמובן שאותו אדם בא אל רבנו וביקש את מחילתו על הפגיעה בכבודו. (כך סיפר ידידי רבי יוסף כהן שליט”א מאשדוד ששמע את הסיפור מפי הנכד ציון כהן הי”ו).