כסא רחמים שלי – הרב יוסף כהן

היכרות ראשונה עם הישיבה
בילדותי למדתי בבתי אבות של פונוביז' ולפני היותי בר-מצוה, הלכתי לישיבה כדי ללמוד טעמי המקרא אצל תלמידי הישיבה רבי שלומיאל כהן הי”ו ורבי שאול כהן הי”ו מיפו. גם אחיי הגדולים למדו בישיבה, כך שכאשר הגיע הזמן לעלות לישיבה, אך טבעי היה שאלך ל'כסא רחמים'.
 
זכרונות ראשונים
בשיעור א' ישיבה קטנה, היינו נאספים בליל ששי לתיקון כרת, פותחים חומש ומנסים לחדש חידושים על התורה. היתה לנו בזה כעין תחרות מי יצליח למצוא חידושים יפים. כל חידוש שהיינו מוצאים, היה נדמה בעינינו כיהלום שדלינו ממצולות. באופן אישי הייתי עובר על חיבורים על התורה, ומנסה לחדש ולהוסיף על דבריהם. כאשר הייתי קורא בספרים חידוש יפה, הייתי מתקנא קנאת סופרים מתי אזכה לחדש כמוהו.
 
תורה שלמדתי באף
פעם סיפרו עלי למורנו הרב צמח שליט”א דברים שאינם נכונים. המקרה שבר אותי מאוד, עד שהחלטתי “אם סתם מעלילים עלי עלילות, אצא מהישיבה לרחוב…”. הגאון רבי ברכאל כהן שליט”א שהיה אז ר”מ בישיבה, קרא לי, פתח בפני את הגמרא במסכת ברכות (דף ס”ג ע”ב) והקריא לי: “כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק, זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור… כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות”. דברי הגמרא הללו היו מרפא לנפשי, ובזכות זה קיבלתי זאת באהבה ונותרתי בישיבה. כוחו של עידוד!
 
תמונה שלא תשכח
שיעוריו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל בישיבה. אני זוכר את מרן ראש הישיבה שיבלחט”א יושב לצדו, ומאזין לדברים בקשב רב. למרות שהיה לו הרבה מה להעיר ולהאיר, לא היה נכנס בדבריו. רק כאשר היה מרן הרב עובדיה לוגם מכוס התה, היה מרן ראש הישיבה מנצל את השהות הקלה ומביא ראיות נוספות לדבריו וכיוצא. אני זוכר שמרן הרב עובדיה היה 'נוזף' בו אז בחיוך: “רבי מאיר, אתה חוטף לי את המלים מהפה…”.
 
רגע שלא יימחה
בשנת תשמ”ז, כבחור בישיבה התחלתי להוציא לאור את גליון “חסדי דוד” שיוצא ב”ה עד היום (כ-27 שנים). הייתי כותב אותו בכתב ידי על גבי ארבעה גליוני פוליו ומשכפל. זכיתי ובהתחלה היה מרן ראש הישיבה מגיה לי את העלון. באחת הפעמים שהגיע מרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל למסור שיעור בישיבה, הצגתי בפניו את הגליון, והרב לחץ את ידי ובירך “שתהיה גדול בתורה”. במסגרת העלון, הופיע מדור של גמ”חים שהייתי מפעיל. במשך השנים נוספו עוד ועוד גמ”חים, עד שהיום ב”ה אנו מחזיקים בביתנו 91 סוגי גמ”חים (!) אשר ניתן למצוא בהם כמעט כל דבר שתעלו בדעתכם, מחוט ועד שרוך נעל. את רשימת הגמחי”ם, אפשר למצוא בהקדמות לספרַי. כל פעם מחדש נוכח אני לראות שבעזרת העזרה לזולת, נפתחים לי אוצרות תורה.
 
משהו שהיה פעם ואין היום
הישיבה היתה יותר קטנה וממילא יותר משפחתית. כמו כן, מספר פעמים בשבוע היה מגיע הגאון הרב דוד מאדאר שליט”א (מחבר ספר “מדבר מתנה” ב”ח) ומקבל בחורים לשיחה ויעוץ. מורנו הרב צמח הביא אותו כדי שהבחורים יוכלו לפתוח את לבם לפני תלמיד חכם שאינו מצוות הישיבה הרשמי, ואין ממנו את הדיסטנס הטבעי הקיים בין תלמיד לרבו. הוא היה יושב לשיחות נפש עם הבחורים, מעודד אותם, ולפעמים אפילו מתווך בינם לבין רבני הישיבה. אני זוכר שתמיד היו הבחורים יוצאים מאתו שמחים.
 
משהו שיש היום ולא היה פעם
בשנים האחרונות, אני רואה שיותר ויותר רבנים בוגרי הישיבה מאמצים לעצמם נושא הלכתי מסוים, מבררים אותו עד תום, והופכים להיות מומחים גדולים באותו תחום. כמו למשל הספרים “יריעות שלמה” על סת”ם, “פרח מטה אהרן” על ברכת האילנות, “יומי דחנוכה” על חנוכה, “מעדני המלך” על סעודה רביעית ועוד ועוד.
 
ציון-דרך
לפני שהגעתי לישיבה, לא זכיתי להכיר בגדולתם של זקנַי הקדושים: רבי מעתוק עתוגי הכהן זצ”ל, ורבי דידו הכהן זצ”ל שהיה רב רבנן בג'רבא. בישיבה, התוודעתי לגדולתם מרבני הישיבה ומקריאה בספרים. כבר כשהייתי בשיעור א', החלטתי להוציא ספר לכבודם ולזכרם. בהפסקות הצהרים הייתי עולה לספריית חכמי תונס וג'רבא “משכיל לדוד”, עובר על עשרות ספרים של תלמידיהם ורבנים מבני דורם, ומעתיק את החידושים שהובאו משמם, וכן סיפורים עליהם. קיבצתי הכל לספר אחד, ועוד באותה שנה הוצאתי לאור את הספר. חיבור הספר העניק לי תמריץ להמשיך ביתר שאת בלימודי והוצאת שאר ספרי.
 
זכרון מתוק מהישיבה
כל יום חמישי בערב, היו הבחורים צריכים להכין חידוש על התורה ולהרצותו לפני הרב והתלמידים, וזאת כדי להרגיל את התלמידים לחדש וגם להרצות. תוך כדי מסירת החידוש, היה הרב מעיר הערות ומכוון את התלמיד איך לדרוש.
 
'כסא רחמים' בשבילי:
קודם כל “יראת שמים” מיוחדת. לפני שבת חופשה, היה מורנו הרב צמח עושה קנין עם כל בחור ובחור שלא יסתכל בדברים שאינם טובים. לפני כל בין הזמנים, היינו מקבלים משימה, ללמוד מסכת מסוימת, עליה ניבחן בתחילת הזמן, כדי שלא ישאר לנו זמן פנוי להבלים. והיתה לרב צמח בזה סייעתא דשמיא. מדי פעם היה מביא רבנים לתת לנו שיחות מוסר, כמו הראש”ל הגאון רבי שלמה משה עמאר והגאון רבי חיים בן סניור שליט”א. והיה אומר לנו “אני לא אומר לרבנים על איזה נושא לדבר, אלא מתפלל לקב”ה שישים בפיהם לעורר על הדברים הטעונים חיזוק, ואכן הם מדברים בדיוק על מה שצריך בדק-בית”.
 
המיוחדות של הישיבה בעיני
ההתמדה. באירועים ובשמחות ניתן לזהות בקלות את תלמידי כסא רחמים. הם תמיד אלו שמחזיקים ספר מתחת בית שחיים, ובכל רגע פנוי מוציאים אותו וחוטפים עוד רגע של לימוד.
 
השפעת הישיבה ביום-יום
שמירת המנהגים והמסורת, וגם ההודאה על האמת שינקנו ממרן ראש הישיבה שליט”א. פעם אמר לנו “מי שרוצה שספריו יהיו נקיים לחלוטין משגיאות, שיוציא ספרים עם דפים ריקים…”. בהשפעת הישיבה גם יסדתי עוד בהיותי בישיבה שיעור בשבת בצהרים עם אמירת תהלים ודברי תורה בבית כנסת בן-ציון באשדוד. השיעור הזה מתקיים עד היום, ונמשך זה כ- 28 שנה. כה יוסיף.
 
דמות מהישיבה שהשפיעה
הגאון הצדיק רבי ינון חורי זצ”ל. לראות אותו מברך אשר יצר בכוונה – היה חיזוק לזמן ארוך. קרה שהתקשיתי בהכנת השיעור בעיון, ופניתי אליו בשאלה מה התכוונו התוספות באותה סוגיא, וכך הרווחתי שהסביר לי בסבלנות ובאורך רוח את כל מהלך הסוגיא, עד שהגיע לתוספות.
 
חבר מימי הישיבה שהשפיע
האברך הצדיק רבי אליהו מעארק זצ”ל (מח”ס “מעשיהם של חכמי הספרדים”) שהיה יושב לידי (אבדל לחיים טובים) בזמן התפלה, והיה מתפלל בקול רם, לאט, כמונה מרגליות. וכן היה מתמיד הרבה בלימודו.
 
זכרונות ממעגל השנה בישיבה
אני זוכר שמורנו הרב צמח היה מחלק לבחורים החדשים של שיעור א' דמי-פורים בסך חמישים או מאה שקל. בין פורים לפסח, היה לומד אתנו בחצי שעה האחרונה של השיעור הגדה של פסח מתוך “מגיד דבריו ליעקב” ו”הגיד לעמו”. חידושים רבים חידשתי כתוצאה מהשיעור הזה, והבאתים בהגדה “ביד רמה” שחיברתי אחרי שנים. רמזתי זאת בשם ההגדה “ביד רמה” ר”ת: דברי יוסף בן רבי מאיר הכהן, וגם דברי יוסף בן רבי מצליח הי”ד. בליל ל”ג לעומר, היה הרב צמח מספר על רבי יוסי הנכד של רשב”י (בבא מציעא דף פ”ה), והיה שואב מסיפור זה חיזוק גדול שהישיבה היא החממה הטובה ביותר מהיצר הרע.
 
שעה של קורת-רוח
כשהייתי מוצא תירוץ לקושיא שהשאירו אותה המפרשים ב'צריך עיון'. וכן כאשר ראייתי חידושי הראשונים מתפרסמים בירחון “אור תורה”. היינו מחכים בכליון עיניים לראש חודש כדי לראות את הדברים מודפסים.
 
רגע של אכזבה
קרו פעמים שלא חשתי במתיקות התורה, והייתי בוכה ומתפלל שבזכות אבותיי הקדושים ארגיש את הטעם המתוק של התורה, ונעניתי.
 
רגע אישי עם מרן ראש הישיבה
בילדותי למדתי כאמור בבתי אבות של פונוביז', וכשהייתי הולך לקופת חולים, הייתי פוגש במרן ראש הישיבה שליט”א מחכה לאוטובוס בתחנה בסוף רח' רבי עקיבא. בהזדמנויות אלה, הייתי שואל אותו על מנהגי ג'רבא, והוא היה מדבר אתי כדבר איש אל רעהו. גם כאשר היה מגיע בכל שנה להילולא של רבי אלטר מאזוז זצ”ל, היה מתעניין מה החידושים שחידשתי בחג, והיה מעודד אותי.
 
אמירה שהותירה רושם
מורנו הרב צמח היה תמיד אומר לנו “לפני כל מעשה שאתם עושים, תציירו לנגד עיניכם שה' רואה ובוחן את מעשיכם”. וכן כשהיה מצטט דברי מוסר מספרים, היה אומר לנו “תחשבו שהרב פלוני הוא שמדבר אליכם, אני רק השופר”.
 
זריקת עידוד
כאשר היה מרן ראש הישיבה שליט”א מזכיר בדרשותיו בישיבה איזו גמרא, היה מסתכל עלי ואומר “תגיד מה המקור”. הדבר המריץ ועודד אותי לזכור את המקורות, ורכשתי ב”ה בקיאות בזה.
 
דמות מופת מהדורות הקודמים
הגאון רבי נסים הכהן זצ”ל שהיה הרב המגיה בישיבה. הוא נדמה בעיני כשריד לדור דעה. הייתי מקורב אליו מאוד, ערכתי את ספריו ונפשי נקשרה בנפשו. רבי נסים היה מחזיר את חידושי הבחורים מוגהים ביום שלישי בשבוע שנכפל בו כי טוב, והיינו מצפים בכליון עינים לבואו מביתו כשבידיו תכריכי הכתבים עם החידושים, כדי לראות היעמדו דברינו לפניו. אגב, אציין דבר מעניין, שחידוש שהיה דחוק, היה רבי נסים מציין בצדו שלשה עיגולים, לסימן שיש דוחק בדברים.
 
הייתי נוהג לשוחח אתו במילתא דבדיחותא ולשמח את לבו. למשל הייתי אומר לו “איני בקי בהלכות המקדש, וכשיבנה בית המקדש ומשה ואהרן יהיו אחראים, יאמר להם הרב שאני העוזר שלו, וכך אצליח להתקבל לעבודת בית המקדש…”. פעם אחרת אמרתי לו בחיוך “אני מסכים להוציא לאור את הספר של הרב, וכל ההוצאות יהיו על חשבוני, בתנאי שהרב יכתוב פתק בחתימת ידו ש'יוסף כהן אחרי אריכות ימים ושנים מזומן לחיי העולם הבא'”. כצפוי, הוא סירב בטענה “מי אמר שתישאר צדיק עד היום האחרון”…
 
בדידי הוה עובדא
רבי נסים מעולם לא מנע בעדי מלהתקשר אליו במשך כל שעות היום כדי לשאול שאלות בהלכה, ובזכות זה פעם ניצל מסכנה. בחודש טבת תשס”ד, התקשרתי אליו בשעה 3:30 בצהריים, לשאול אותו שאלה בהלכה, והרב ז”ל לא ענה לי לטלפון. נסיתי כמה וכמה פעמים להתקשר, ורק אחרי כמה צלצולים ענה לי האברך שהתגורר בביתו, וסיפר שבגלל ששמע שהטלפון מצלצל שוב ושוב והרב אינו עונה כהרגלו, הדבר החשיד אותו, הוא בא לראות, ומצא את הרב מוטל על הרצפה וכנראה שנפל. הוא הזמין לו אמבולנס, הרב נלקח לבית החולים בלינסון בפתח תקוה, ואחרי יומיים שב לביתו.
 
משהו שאולי לא יודעים עלי
זה כשנתיים ימים שבכל יום אני מרצה “חידוש יומי” קצר בטלפון, אשר נשלח לאלפי אנשים בפלאפונים. וב”ה הרבה אנשים שפגשתי מספרים שנהנים מהדברים והמתיקות של התורה משפיעה עליהם (למעוניינים להצטרף ניתן לשלוח הודעה ל-050-3048750 בבקשה לקבל חידוש של הרב יוסף כהן).
 
ספר שהשפיע עלי
“תורה מסיני” לידידנו הרה”ג רבי משה חורב שליט”א. התרשמתי מהצורה בה הוא מלביש את הגמרא על הפסוק ככפתור ופרח והספר עורר בי קנאת סופרים. ערב אחד קראתי חידוש מיוחד שלו על הפסוק “וידגו לרוב בקרב הארץ”, ולא ישנתי עד שחידשתי על הפסוק הזה שמונה פירושים. פעם פניתי לרב המחבר ואמרתי לו שאני מסופק אם מי שלומד בספרו יזכה לעולם הבא… הוא נבהל לרגע, אך מיד הסברתי שאת הגן-עדן הרי הוא מקבל בעולם הזה… גם ספריו של הגאון רבי שמעון חירארי זצ”ל השפיעו עלי הרבה, בעיקר מההיקף, ההתמקדות, והלשונות המתוקים והפשוטים.
 
לקח שמלווה אותי
אם אדם דבק במטרה – בסייעתא דשמיא הוא יצליח. יגעת ומצאת – תאמין.
 
והיא לו נדפס'ה
זיכני ה' להוציא לאור עד עתה ב”ה כעשרים ספרים.
 
עודנו בכתב יד
כששים ספרים בכל העניינים. יזכני ה' יתברך להוציאם בקלות.
 
קשר כיום עם הישיבה
אני שומר על קשר של תורה, ומדי פעם אני מתקשר למוה”ר הגאון רבי צמח ומוה”ר הגאון רבי רחמים שליט”א ומרצה בפניהם כמה חידושים מתוקים. חוץ מזה, יש בלבי הכרת הטוב גדולה לישיבה, איני שוכח את המעיין ממנו רוויתי, ואני משתדל בכל כוחי ואפשרותי לתרום ולגייס תרומות לישיבה. בעבר הייתי מגיע כל שנה להילולא השנתית, אך לפני כמה שנים החלטתי שבמקום לבוא, אשב ואלמד באותה שעה להצלחת הישיבה, וזה בודאי יעזור יותר. אני משתדל לעזור להרבה מקומות, אבל אני יכול להעיד שכתוצאה מנתינה לישיבה, אני רואה סייעתא דשמיא מיוחדת.
 
טיפ לחיים
בחיים למדתי כי כאשר יש רצון טוב לעזור לישיבה ולנזקקים, אפשר למצוא דרכים גם בלי שאדם יהיה משופע בממון. אתן שתי דוגמאות: א. שנה אחת לפני פסח, שמתי לב שאנשים רבים זורקים מוצרי-חמץ שנותרו להם בכמויות גדולות. מאז, בכל שנה לפני פסח אני תולה מודעות המכריזות על כך שאני אוסף מצרכי-חמץ. רבים נענים, ומביאים אלי מצרכים בכמויות אדירות. אני מוכר אותם לגוי כדת וכדין, ואחרי פסח אני מחלק לנזקקים רבים ולישיבות. ב. יום אחד ראיתי מודעה במקוה שמגבות שישארו אחרי ראש חודש, ייזרקו. חשבתי לעצמי במקום שייזרקו, אפשר לכבס אותם בכיבוס חזק, ולהביא לנזקקים ומוסדות תורה. עד היום חילקתי בצורה הזו כ-5000 מגבות, מתוכם 1000 לישיבה הקדושה.