כבוד האשה בהלכה ובאגדה – חלק א’

מאת: הרב נסים חיים מאדאר / ירושלים

כאשר באים אנחנו לכתוב מאמר המתאר את חובתנו ההלכתית והמוסרית בענין כבוד האשה נגלה להפתעתנו כי עומדים אנחנו בפני משימה לא קלה ולא פשוטה, בלשון המעטה, שהרי ספרי חז”ל התלמוד המדרשים וספרי המוסר, מלאים הרבה מאד מאמרים המתארים את גודל חובתנו ההלכתית והמוסרית כלפי האשה, שצריכים אנחנו להזהר מאד מאד שלא לפגוע בה רגשית ומילולית, וכל שכן פיזית חס ושלום, ולהפך צריכים להעריך לכבד ולהוקיר את האשה מאד מאד.

אם נבא לרשום ולציין כל המקורות המופיעים בדברי חז”ל בענין זה בהרחבה, יכלה הזמן והמה לא יכלו. לא יספיקו לענין זה כמה דפים בודדים בירחון הזה, ואפילו לא חוברת שלמה מהירחון הזה. ממש כך ללא שום גוזמא.

קשה לי להחליט במה להתחיל במה להמשיך ובמה לגמור, כי המלאכה מרובה הרבה מאד, ואיני מסוגל בכלל להקיף את כל החומר המופיע בדברי חז”ל בנושא הרגיש והעדין הזה הנקרא “כבוד האשה”, ואיני יכול לפרטם ולפרשם ולבררם ולהעלותם עלי גליון מסודרים ומרוכזים אחד לאחד. ולכן אני מתלבט על איזה נקודה אתמקד, לכתוב ולהרחיב בס”ד כפי אשר תשיג ידי כהה. ההחלטה קשה, וכמעט הייתי מוותר על הרעיון והמאמר הזה שרציתי לכתוב עליו, אולם עמדה מול עיני האחריות הגדולה שלעניות דעתי יש צורך דחוף וחיובי מאד, ובפרט בדורנו זה להעשיר ידיעותינו בנושא חשוב ויקר זה שנקרא כבוד האשה שכנראה הידיעה בו בדורנו חלשה מאד ואין לנו מספיק ידיעה על גודל וחומרת האיסור של פגיעה בכבוד האשה רגשית או מילולית, וגם אין לנו מספיק ידיעה על חובתנו הגדולה מאוד שצריכים לכבד ולהעריך ולהתחשב מאד מאד בצרכי האשה ולמלאת כל מחסורה, ואפילו ביותר מכפי יכולתנו במדה מסויימת, וכפי שיתבאר בדברי חז”ל המובאים להלן בהמשך הדברים והמקורות בס”ד.

ובגלל חסרון הידיעה בדבר זה, יש בזמננו הרבה ויכוחים נוקבים וסוערים בין בני הזוג. ובהרבה מקרים האשה מושפלת ומבוזה על ידי בעלה, ואפילו בבתים שבהם שומרי תורה ומצוות, ואפילו בבתי אברכים שמענו שיש מצבים כאלה ה' ירחם. כמה דבר זה מצער, כמה דבר זה כואב, פשוט אי אפשר לתאר במלים את המצב החמור שנמצאים בו. ואותם הבעלים משתמשים בכוחם המילולי או בדרכים אחרות להשליט סדר ולכפות דוקא את דעתם וחפצם ורצונם והחלטתם על בת זוגם, אשר היא נכנעת ללחץ שמפעילים עליה ושומעת חרפתה ושותקת וחיה בתנאים קשים, ולפעמים אפילו בתנאים קשים מאד. ואותם גברים חושבים שאין אף אחד יודע מכל מה שנאמר ונעשה בביתם, וממשיכים ביד רמה לעשות “סדר” במרכאות. ונעלם מהם מאמר הפסוק [קהלת י' כ] כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר, וגם נעלם מהם מאמר הכתוב בקהלת [יא, ט] ודע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט על כל נעלם.

לאור האמור שנסתי מתני ועמד מול עיני מאמר התנא הקדוש הלל הזקן עליו השלום בפרקי אבות (פרק ג' משנה ו') ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, ורציתי במאמר זה להביא מעט מאד מאמרי חז”ל שהזהירו אותנו והודיעו אותנו חומרת הדבר כדי שנוכל כולנו לשנות כיוון ולהתייחס לאשה ביחס חם, ונכבד אותה כפי מה שמחייבת אותנו התורה התורה. וזה החלי בעזרת ה' צורי וגואלי.

א. איתא במסכת יבמות (דף ס”ג ע”א) אשכחיה רבי יוסי לאליהו. אמר ליה, כתיב אעשה לו עזר, במה אשה עוזרתו לאדם? אמר ליה אדם מביא חטין, חטין כוסס? פשתן, פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו? עד עכן. מכאן נבין כמה עוזרת לנו האשה בצרכינו האישיים, שגם בזמנינו ולפי תנאי החיים שלנו שכבר לא מביאין חטין ולא פשתן הביתה, בכל זאת היא עושה מעל ומעבר, היא מכינה אוכל ומגישה לנו ארוחות מסודרות, מנקה את הבית, דואגת לכיבוס ונקיון הבגדים וקיפולם וסידורם בארון הבגדים, ועוד ועוד… ולכן בודאי שחייבים להכיר לה טובה.

ב. ועוד איתא שם במסכת יבמות: רבי חייא הו הקא מצערא ליה דביתהו. כי הוה משכח מידי (דבר הראוי לה. רש”י ז”ל). צציר ליה בסודריה ומייתי ניהלה. אמר ליה רב והא קא מצערא ליה למר, אמר ליה דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא. עד כאן.

מכאן נבין כמה טובה עושה עמנו האשה שמגדלת בנינו ודואגת להם לכל צרכיהם מיום הוולדם עד שיגדלו עד ועד בכלל, כולל הנקה, חיתול, נקיון אישי, הכנתם ללכת למסגרת לימודים, הכנת ארוחות יום יום, השגחה עליהם, ועוד רשימה ארוכה. וביותר מציינת הגמ' שהאשה מצילה אותנו מן החטא, בבחינת “יש לו פת בסלו”. וזה ריוח רוחני גדול מאד מאד לאין ערוך. וגם על כל אלה חייבים להכיר לה טובה.

וכאן המקום לציין, שצריכים להכיר לאשה טובה גדולה מאד, על מה שהיא עוברת תהליך הריון ולידת ילדינו, שכל בר דעת יודע ומבין כמה זה קשה וכמה זה מסובך ומסוכן, ובפרט תהליך הלידה, וההשלכות שאחר כך, עד כדי כך שאמרו חז”ל שהאשה היולדת אבריה מתפרקים ואינה חוזרת לבריאותה השימה רק אחרי עשרים וארבעה חודשים!!! וכל זה עוברת כדי שיהיו לנו ילדים! נואיך אנחנו מתעלמים מכל זה, ולא מכירים לה טובה?!

ג. ועוד איתא במסכת בבא מציעא (דף נ”ט ע”א): אמר רבי חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ולאברם הטיב בעבורה. וההינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו [כבדו נשותיכם. רש”י ז'] כי היכי דתתעתרו [שתתעשרו]. עד כאן.

מכאן נבין שכל הברכה העושר וההצלחה בחיים שאנחנו משיגים בעזרת ה', הם אך ורק בזכות האשה, ולכן גם על דברים אלה חייבים להכיר לה טובה.

ד. ועוד איתא במסכת חולין (דף פ”ד ע”ב): דרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי, מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו ויתכסה במה שיש לו ןיכבד אשתו ובניו ביותר ממה שיש לו שהם תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם. עד כאן.

מכאן נבין כמה צריכים אנחנו ליזהר מאד מאד שלא לפגוע באשה, רגשית וכל שכן פיזית חס ושלום, מכיון שדמעתה מצויה, והיא רגישה מאוד, ועלולים להענש בעונש חמור, כל מי שפוגע בכבודה וגורם לה צער ועל ידי זה גורם לה גם להוריד דמעות. שהרי אמרו חז”ל שם במסכת בבא מציעא אמר ר' אליעזר וכו' ואף על פי ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש. עיין שם. ולא מבעיא אם אשתו מתנהגת אתו כיאות ורושת לו כבוד והערצה, שאז אם הוא לא יתנהג אתה בהתאם וגורם לה צער ועוגמת נפש, בודאי שהוא יענש בחומרת הדין וכנזכר לעיל, כי הוא כפוי טובה, אלא החידוש הוא שאפילו אם למשל אשתו דברה אתו א כל כך בכבוד, ואולי אפילו פגעה בכבודו במדה מסויימת, בכל זאת לא ישיב לה שבעתיים, ויבא השכל ממנו וידון אותה לכף זכות, שכנראה היתה בלחץ מסיבות שונות, או שהיתה עייפה נפשית וגופנית מהכנות היומיומיות וכו' וכלן דיברה אתו ללא כוונת זדון חס וחלילה בצורה לא כל כך מכובדת. ובאותו רגע לא יפול ברשת היצר הרע ויוסיף נפט על המדורה ויענה לה בצורה חריפה, שאם יעשה כן אחריתה מי ישורנה, ואי אפשר לדעת לאן יגיעו הדברים, אלא יש לו לדובב אותה בשפה רפה, ויראה לה סבר פנים יפות, וינסה להירגע ולהרגיע אותה, ואז הכל על מקומו יבא בשלום. ועיין באורך וברוחב בענין זה בספר הקדוש פלא יועץ [באות א'] בערך אהבת איש ואשתו ויערב ויבושם לך, אשריך וטוב לך. וההערכה שחייב הבעל כלפי נות ביתו זו אשתו, אינו מוריד בכי הוא זה את החיוב שחייבת גם היא כלפיו, שגם היא חייבת מאד מאד לכבד ולהעריך את בעלה, והכבוד וההערכה ביניהם צריך שיהיה הדדי, כמו שידוע דבר זה לכל בר דעת. וידובר על זה בהמשך.

למאמר כבוד האשה בהלכה ובאגדה – חלק ב’ לחץ כאן