טובת העם

וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה (כז,יז)

על אריכות הלשון בפסוק, דקדק מרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל, שלכאורה היה לו לקצר ולומר “כצאן בלא רועה” במקום “כצאן אשר אין להם רועה”?

ויישב שיש צאן עם רועה, אך כוונתו של הרועה בתפקידו אינה להנאת הצאן אלא להנאתו האישית, שיוכל להתחמם מגיזותיהם ולאכול את בשרם. ולכן דייק משה וביקש מהקב”ה מנהיג כזה שהשיקול היחיד שעומד לנגד עיניו יהיה טובת צאן מרעיתו, שלא יהיו “כצאן אשר אין להם רועה”, שיש רועה אך אינו “להם”.

משה מחפש מנהיג ראוי שטובת העם עומדת בראש מעייניו, כפי שהוא עצמו השליך את טובתו האישית בשביל העם. והמקרה הבולט ביותר היה כאשר מציע לו הקב”ה לאחר חטא העגל “ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול” (שמות לב, י), ומשה מקריב את חייו למענם ומתחנן “ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת”.

והביא מרן זצ”ל דוגמא למנהיג שרואה את טובתו האישית, שלפעמים יש ראש כולל שעומד להיבחן ברבנות על חלק חושן משפט, ולכן בוחר שילמדו בכולל שבראשותו חלק חושן משפט, בשעה שאורח חיים ויורה דעה עדיין לא למדו.

ובענין זה יש לספר כי בתחילת שנה אחת, שאל הגאון רבי משה לוי זצ”ל את תלמידיו החדשים בישיבת “כסא רחמים”, מה הם מעדיפים ללמוד, איסור והיתר או נושא אחר? וציין כי הוא באופן אישי היה מעדיף נושא אחר, שכן כבר לימד איסור והיתר כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות, אך הוא משאיר את ההחלטה ביד התלמידים ללמוד במקום שלבם חפץ.

נערכה הצבעה בין התלמידים, והרוב בחרו דוקא באיסור והיתר. הגר”מ, הסכים בשמחה ולא נשמע מפיו שום ערעור. וכך, לימד איסור והיתר במשך השלש שנים הבאות באותה התלהבות ובאותו מרץ כאילו היתה זה הפעם הראשונה שלימד נושא זה.