הוי מחשב…

על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון (כא. כז) – לפי פשוטו מדובר על המושלים בלעם ובעור, כפי שמפרש רש”י, שעל ידי פיהם הצליחו לתת כח לסיחון לכבוש את העיר חשבון. אמנם דרשו חז”ל בגמ' ב”ב דף עח: א”ר שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן מאי דכתיב “על כן יאמרו המושלים”? “המושלים” אלו המושלים ביצרם “בואו חשבון” בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה. וצריך להבין איך המשל של מלחמת סיחון בבני מואב קשור לנמשל?

מבאר החפץ חיים ע”פ הגמרא בחגיגה (ט”ו ע”א) שצדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, ואילו רשע נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנם. וקשה באיזו זכות נוטל חלק חברו? אלא הביאור שהיו הצדיק והרשע דרים בעיר אחת, והרשע מפריע לצדיק, ואילו הצדיק מתחזק וסובל עלבונו וממשיך בעבודת ה' למרות הקושי. לעתיד לבוא הרשע מאבד את חלקו בגן עדן והכל ניתן לשכנו הצדיק. ובזה מובן המשל מסיחון שכבש את ערי מואב ואת חשבון, וכל מה שבנו אנשי מואב, זכו בו אנשי סיחון. כך כל מה שעושים הרשעים מעשים טובים, הכל ניתן לבסוף לצדיקים המחשבים חשבונו של עולם.

כאשר הוציא הנצי”ב לאור את ספרו “העמק שאלה” ערך סעודה שבמהלכה סיפר: “בהיותי ילד שמעתי פעם בהיחבא את הורי משוחחים ביניהם אודותיי. בשיחה זו אמר אבי לאמי מתוך בכי: 'נסיתי כל דרך אפשרית לְעַנְיֵן את הירש-לייב בלימוד, אך נראה ששום דבר לא עזר. לפיכך חוששני שלמרות שחלומי הגדול היה שבננו יהיה תלמיד חכם, ניאלץ ללמד אותו להיות בעל מלאכה'. נרעדתי מהכאב ומהדמעות של אבי, ומיד רצתי אליו והבטחתי לו שמאז והלאה אקדיש את זמני ללימוד תורה. תארו לעצמכם מה היה גורלי אלמלא שמעתי את כאבו של אבי. הייתי נהיה נגר או חייט, וכאשר הייתי בא לאחר מותי בפני בית דין של מעלה היו תובעים ממני מדוע לא כתבתי את “העמק שאלה”. כבעל-מלאכה לא הייתי מעלה על דעתי שהייתי מסוגל לעשות זאת. אולם כיום רואים אנו שתביעה כזו היתה מוצדקת. לכן הסיבה לסעודה זו כפולה: על שזכיתי לסיים ספר זה, וכן כדי להודות לה' שהובילני בדרך שאוכל למצות את היכולת שלי.