חנוך לנער על פי דרכו – חלק ו’

ומענין לענין אדברה וירוח לי על הפרצה הגדולה בענין העריות, שאמרו רבותינו ז”ל בכל מקום שיש עון זה אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים רחמנא ליצלן. וידוע שבימי משה רבינו עליו השלום, שלומית בת דברי למטה דן יחידה היתה שנבעלה למצרי ופרסמה הכתוב. ושמה מעיד עליה “שלומית” שהיתה פטפטנית, שלם עלך שלם עליכון. “בת דברי” שהיתה מדברת עם כל אחד, לפיכך קלקלה (רש”י ויקרא כד י”א). מזה נדע חומר עון הפטפטנות של נשים עם האנשים. וקל וחומר הוא, אם גרם שם לקלקל עם המצריים ששונאים אותם, כל שכן וקל וחומר עם המוכרים והידועים והאוהבים והשכנים על אחת כמה וכמה. ורבותינו ז”ל אסרו לספר עם אשה בשוק ואפילו היא אשתו ואפילו היא בתו ואפילו היא אחותו (ברכות דף מג:).

הן אמת שבגמ' אמרו תלמיד חכם, נראה כי כל שכן שאר העם וכמו שכתבו המפרשים, ולרבותא נקט ת”ח כי אין טעם לומר דוקא ת”ח. ות”ח חשדא בעלמא אבל שאר העם לא רק חשדא אלא אפי' חוששים שיכשל בזה כמו שארז”ל ואל תרבה שיחה עם האשה. ושרא ליה מריה להרב עיון יעקב[1] שכ' דוקא ת”ח חושדים כי כל הגדול מחבירו וכו' כי לא נאמר זה רק שאפי' הוא צדיק וחכם גדול אל יבטח ע”ז כי כל הגדול וכו' עלול להכשל בדברים גדולים אפי' שרחוקים הם משאר פשוטי העם והעד ע”ז הרב שהניח בין מרגלותיו ריבה שפדה בגלל איזה מהתלמידים דלא קי”ל בגויה, הרי חושש לתלמיד ולא חושש לעצמו, ואמרו שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה ומה נענה ומה נאמר בימינו אלה.

זכורני בעירנו אי ג'רבא המהוללה בצניעות, שאין אתה מוצא מי שמדבר עם אשה בשוק. ופעם נכנסה אשה לשוק הקטן בתוככי הרובע היהודי (אלחארה כבירה) בג'רבא, והתחילה לפטפט שם, והגיעו הדברים לאזני מוה”ר הרה”ג משה כלפון הכהן זצוק”ל ונזף בה ואסר עליה ליכנס. ופעם באה אשה אחת לבית דינו של הרב הנז' ומצאה את מוה”ר רבי חומאני עלוש זצ”ל, ושאלתו לשלום בנה שהיה גר בכפר שלו, ושוב התחילה לפטפט הרבה ונזף בה הרב והעיף אותה מן המקום. ועודני זכור היטב בזמן עלייתי ארצה באניה וראיתי נשי וגברי פריצי מדברים זה עם זה בשחוק וקלות ראש, ודברי ליצנות, ותסמר שערת בשרי, עד בואי לארץ וראיתי שכלם ככה, וגם אני הרגל נעשה לי טבע ולא חלי ולא מרגיש.

ובפרט הענין הגדול והנורא הקורא במשתאות של חתונה באולם, אחרי שבע ברכות הנאמרות בחפזון, וצַלָּם (הצד'י פתוחה והלמ'ד קמוצה) בהיכל, וישב העם לאכול ושתה שתיה כהוגן, ויקומו לצחק (מי יבא לשאול את הרב אם להגיד בברכת המזון “שהשמחה במעונו”?) בחורים עם בתולות ואשת איש ושעירים ירקדו שם, ואש להבת השטן בוערת בקרבם ויתרוצצו לעבירה, ועליהם אמר הכתוב (הושע ז' ז') כלם יחמו כתנור וגו'. ומי יודע אם אין בקרבם מחשבות טומאה בזווגם אחר כך עם נשותיהם ובעליהם, וארבע דעות במטה. ופוק חזי בעתונים מעשים נוראים מסמרי שערות ראש. [ומעשה שהיה באחד שגירש את אשתו בתום ששה חדשים לנישואיו. לתמיהת הרבנים השיב כי בליל החופה רקד עם מרשעת אחת שאמרה לו: איזה יופי מצאת באשה זאת? ומאז שנא אותה. רח”ל]. וכל זה פרי הגלות שחושבים להידמות לגוים. הלבעבור זה צפינו אלפיים שנה בגלות למען נחזור חלילה ונדמה לגוים? המבלי אין קברים ליהדות על אדמת נכר? ונוסף לזה מלבושים החצופים החשופים, ובחורים המסתובבים בשער ארוך אשר בעיניהם הוא יופי, אבל הוא תכלית הניוול והכיעור בעיני אלקים ואדם. כי האלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. וה' הטוב יכפר בעד, כי לכל העם בשגגה. והגלות המר והנמהר הוציא כל מדה טובה מעמו ישראל, וה' יחזירנו בתשובה שלמה אמן.