זהירות, התמכרות!

ביטויי זעם וקריאות נקם מתלהטים באויר. אנשי סדום מכתרים בהמוניהם את הבית. כולם היו שם. הפעם הצליחה משטרת סדום לשים את ידה על דג שמן במיוחד. נחשפה אחת מפרשיות השחיתות הגדולות ביותר שירעידו את סדום ועמורה עוד שנים ארוכות. למרבה השערורייה, מדובר באחד מאנשי העשירון העליון שלא מזמן נכנס לתפקידו הרם, וכבר הפר את החוק הנוקשה. התקבל מידע כי בתוך ביתו של לוט השופט הבוגד, מסתתרים להם שב”חים (שוהים בלתי חוקיים)!

בשלב זה, כוחות הקומנדו מנסים לחדור אל הבית המבוצר, להוציא את המסתננים, ולבצע בהם לינץ' זוועתי. על כזו עבירה אין צורך אפילו במשפט שדה. אירוח זרים היא מהעבירות החמורות ביותר בסדום, אליהם מתייחסים באפס סובלנות.

לוט מודע היטב למה שעלול להתרחש במדה והכוחות יצליחו לחדור אל הבית. בתור שופט העיר, הוא מכיר היטב את הכלל האכזרי, שאורח הנתפס בסדום כשהוא מבקש לנוח קמעה מטורח הדרך, אם הוא היה נמוך, היו משכיבים אותו במטה ארוכה, והיו עומדים שלשה אנשים מצד ראשו ושלשה אנשים מצד רגליו, והיו מושכים ומותחים את גופו בכל כוחם, עד שהיה מגיע למדת המטה. גם כשהיה צווח מכאב, לא היו משגיחים בו. לוט ידע זאת, ועשה כל השתדלות כדי לחסום בעדם מלהיכנס. השהות עם דודו אברהם, גדול מכניסי האורחים, למדה אותו מעט למסור נפש עבור אורחים.

והנה, לפתע, משהו דרמטי ולא צפוי התחולל לנגד עיניהם המשתאות. זה קרה מהר מאוד. מתוך דלת הבית המבוצר, יוצאים אותם אורחים. בתחילה זה היה נראה כאילו מתכוונים הם להסגיר את עצמם לידי ההמון הצמא לדם, אך אז, באורח שמימי ופתאומי הכו האורחים את כל הסובבים בסנוורים, מבלי שהללו יוכלו להתגונן. כאן כבר לא היה מקום לטעות, אלו אינם אנשים רגילים, אלו בודאי מלאכי אלוקים שאי אפשר להם בכח הזרוע!

ניתן היה לצפות כי חיש קל תתפזר ההפגנה, ואיש איש יעלם וישוב לביתו בדממה. אך לא כך מספרת לנו התורה – “וילאו למצוא הפתח”. כשהם מוכי עיוורון, המשיכו הללו למשש ולתור אחר פתח הבית, ולא מצאוהו.

מפליא, אבל כך כתוב. אמנם נסתמו עיניהם, תמה רבנו עובדיה ספורנו, אך גם לבם נסתם מהבין שיש להם עסק עם מלאכי ה' צבאות מהעולם העליון? הכיצד זה לא יראו להמשיך ולנסות לחבל בהם?

והוא מיישב זאת ביסוד נפלא. אכן כן, כוחו של היצר הרע כה עז, עד שהנלכד ברשתו, אפילו אם רואה מול עיניו את טעותו, אפילו אם חש הוא ביד ה' הפוגעת בו, קשה לו מאד להתיר מעצמו את קשריו של היצר.

הוא פשוט מתמכר לעבירה, כאדם המתמכר לסמים! הרי הוא מודע לכך שהדבר שהוא עושה הוא שלילי, ולמה הוא ממשיך? כי הוא אינו יכול לחדול…

כסמך לכך, הוא מביא את מאמר חז”ל (עירובין י”ט ע”א) “רשעים אפילו עומדים בפתחו של גיהנם, אינם חוזרים בתשובה”.