התנא שקם לתחיה בדורנו

הבה ונדמיין לעצמנו – מתאר הגאון רבי בוגיד סעדון זצ”ל במבוא לספרו “מדות הרחמים” – מה יקרה אילו יקום לתחיה אחד מאבות אבותינו מימות התנאים והאמוראים הקדושים. הוא יראה את הנעשה עתה בעולמנו המודרני, ולא יאמין למראה עיניו!

בתמהון גובר הוא יביט על הבניינים רבי הקומות, ישתומם למראה הכבישים המפותלים והגשרים והמסועפים, יתפלא על הקופסאות הצבעוניות הדוהרות עליהם במהירות עצומה, ישתאה לנוכח הרכבות המהירות הנושאות בקרבם משא אדיר. לפתע, ישמע רעש חזק מכיוון העננים, וכשישא עיניו השמימה, יבחין בכעין בעל כנף גדול. הוא בודאי לא יאמין כי מדובר במטוס החוצה את הרקיע כשהוא נושא בקרבו מאות נוסעים. כשיספרו לו על לוויינים המשייטים בשמי החלל, הוא בודאי ירים גבה. עיניו יסתנוורו למראה החשמל, שאנו, לא יכולים לתאר את החיים בלעדיו. כמה רבה תהיה תהייתו למראה הטלפונים, המכונות והמחשבים המתוחכמים. שלא נדבר על התקשורת המעבירה בזמן אמת מלל ותמונות מקצה העולם ועד קצהו תוך שניות אחדות. לא תשבע עינו מראות, לא תמלא אוזנו משמוע. לבטח באותה שעה ישא עיניו למרום ויקרא: “מה רבו מעשיך ה', ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם!” ויחשוב בלבו בהיגיון: אם נפתחו שערי החכמה במדה כה גדושה, על אחת כמה וכמה שנפתחו הלבבות בחכמת התורה הקדושה!

והנה, כאשר יגיע זמן תפלה, יתור אותו חכם קדמון אחר מנין, ויסור לבתי הכנסת ובתי המדרש, אותם יצפה לראות מלאים מפה אל פה בצורבים המתנצחים כאריות במלחמתה של תורה, כבהיכלות התורה דסורא נהרדעא ופומפדיתא! בעידן כזה – יחשוב לעצמו – מה נותר, רק לשבת ולהגות בתורה, אך מה ימצא להוותו? בתי מדרש שוממים, בתי כנסת ממתינים למנין… ובת קול יוצאת ומבכה: “אוי להם לבריות מעלבונה של תורה!”.

את המהפכה התעשייתית המתחוללת לנגד עינינו, צפו חכמינו ז”ל ברוח קדשם כבר בזוהר הקדוש, כאשר פירשו את הפסוק “בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' וארובות השמים נפתחו” (ז, יא), כי במאה השישית לאלף הששי (דהיינו, לפני כמאה וחמשים שנה), יפתחו ממרום שערי חכמה.

אכן, מהפכה זו הביאה למפנה בכל תחומי החיים, אך מה באשר למהפך בהתקדמות בתורה? בזה חלה ירידת הדורות מדורות הקדמונים, ולא תהא כהנת כפונדקית?!