''הרי אתה בנדוי!''

ביום חג השבועות, חל יום פטירתו של הגאון רבי מרדכי אמייס הכהן זצ”ל, מי שכיהן כרבה הראשי של תוניסיה וחיבר את הספרים “גדולת מרדכי” ב”ח ועוד.

בקטנותו היה נוהג במעשי שובבות, ונחשב לאחד מפשוטי התלמידים. רבו – הגאון רבי יוסף ברבי זצ”ל, לא ציפה ממנו לגדולות, ואביו אף חשב להוציאו מהישיבה כדי שלפחות ילמד מלאכה ויתפרנס ממנה. כששמע על כך הגאון רבי משה זקן מאזוז זצ”ל שלח מכתב לאביו ורמז לו שלא מן הראוי לעשות כן. אביו נעתר לבקשת הרב, והשאיר את בנו להמשיך בלימודיו. בהיותו בן 16 נשא לאשה את בת אחיו הצדקנית מרת מישונה נ”ע. והנה באורח פלא, לאחר נישואיו הפך לאיש אחר. הוא התחיל לשקוד על התורה ברוב עצמה וחשק רב, והיה אביו מחזיק בו בפרנסתו. לא עברו שנים מועטות וכבר מילא כרסו בש”ס ובפוסקים.

שקידתו היתה כה גדולה עד שלא היה ישן שנת קבע בלילה, אלא שנת עראי כשעתיים-שלש. ואחרי שינה מועטת זו, היה מתגבר כארי ולומד עד אור הבוקר.

ומספרים, כי פעם אחר תפלת שחרית, ניגש אליו יהודי ושאל שאלה סבוכה בענין כפית של חלב שנתערבה בכלי בשר… הרב נכנס להיכל הישיבה המלאה ספרים על מנת לעיין בשאלה. עברו שעתיים שלש והרב לא יוצא. הגיעה כבר שעת חצות, והרב עודנו בפנים. שב אביו רבי יצחק מהעבודה להפסקת צהרים, והנה בנו עוד לא שב מתפלת שחרית. פנה לבנו הגדול רבי יעקב “לך נא ראה את שלום אחיִך”. הלך ומצאו בישיבה בעליית רבי יצחק חורי ז”ל, והיהודי מצפה בחוץ. שאלו: “מה מעשיך כאן?” השיבו: “יש לי ספק בענין כפית חלבית…” אמר לו רבי יעקב: “קח לך עשר כפיות רק תשחרר את אחי, בגלל הכפית שלך הוא שכח לאכול את ארוחת הבוקר וארוחת הצהרים…”.

עד היכן הגיעה בזמנו הזהירות בכבוד תלמידי חכמים, נלמד מן המעשה המפעים הבא:

ויכוח לשם שמים על רקע חילוקי דעות בהלכה, פרץ בתקופה מסוימת בין רבי מרדכי אמייס לבין הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ”ל. המחלוקת התפשטה והתעצמה גם בין תלמידים של שני הצדדים שלא ידעו גבולות, ועזבו את ה”לשם שמים”, ונשארו עם המחלוקת.

בוקר אחד נזדמנו שני הרבנים לתפלת שחרית באותו בית כנסת. אחד מתלמידיו של רבי כלפון, חשב למצוא הזדמנות להחניף לרבו, ולזכות ממנו לחיבה וקרבה, ופלט מפיו כמה משפטי זלזול בכבודו של רבי מרדכי אמייס.

שמע כך רבי כלפון ונחרד עד עמקי נשמתו, “מעתה הרי אתה בנידוי, כדין המבזה תלמיד חכם!” הרעים עליו בקולו. “עשיתי כך כדי לחזק ידי הרב” נזעק הלה. השתיקו רבי כלפון ואמר בחריפות: “שני תלמידי חכמים החולקים ביניהם לשם שמים, מי אתה שתכניס ראשך ביניהם!”.

ואכן, ישב אותו אדם בנידוי במשך שלשים יום. וזאת יש לציין, כי ישב כמנודה על כל הדינים המשתמעים מכך, כמבואר בשלחן ערוך יו”ד (סי' של”ד סעיף ב'): לא התקרבו לד' אמותיו, לא צרפוהו למנין, ונאסר עליו לכבס את בגדיו ולהסתפר, כאבל ממש! (את הסיפור שמעתי מפי הגאון הצדיק רבי צמח מאזוז שליט”א ששמע מפי הצדיק רבי שמואל עידאן זצ”ל שהיה עד ראיה).