הקולמוס – אקדח טעון

כמו כן, על הכותב לוודא כי הוא בעצמו אינו נגוע בדבר שעליו הוא מוכיח, וכפי שאמרו חז”ל “קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים” (בבא בתרא ס' ע”ב). אם הוא לא יהיה מושלם בדבר עליו הוא מטיף, גם אם יכתוב בעילום שם, הביקורת לא תחלחל ללבות הקוראים, כי רק “דברים היוצאים מן הלב – נכנסים אל הלב” (“שירת ישראל” לרבי משה אבן עזרא, עמ' קנ”ו). דברים מיוחדים בענין כותב רבנו תם בספר הישר (שער יו”ד) וז”ל: “וכאשר ילמד לזולתו או ייסר לתלמידיו, אל ישכח לייסר נפשו עמו וללמדה, כי לא נכון לאדם לייסר לזולתו במה שאינו עושה, וללמד מה שאינו מאמין בו. כי כל דבר שיצא מן הלב, יכנס בלב. וכל אשר יצא כי אם מן הפה, לא יעבור האוזן. והיה החכם אומר, כשייסרני אדם וארצה להכיר אם המוסר ההוא יבוא מן הלב, אראה אם נכנס מוסרו בלבי והתעוררה נפשי לדבריו, אכיר כי בכל לבו ובכל מאודו הוא מדבר, ואם נפשי לא תשית לבה לדבריו ולא התעוררה להחזיק בם, אדע כי מוסרו אינו כי אם דבר שפתים”.
 
ובכלל, לא טוב לכותב לאמץ באופן סדרתי את הכתיבה בכיוון הביקורתי והשלילי, ויש להשתמש בזה רק במקרים חריגים.