המיטה שנותרה ריקה

היה זה באחד הערבים השקטים. הליל רד, נסו הצללים, ובבית הקטן שררה דממה נעימה. “זו ההזדמנות!” קבע לעצמו רבי רפאל מאזוז. הוא העיף שוב מבט לעבר צרור הדפים שבידו, ותיכף קרא לפניו את בנו רבי מצליח מאזוז, שמיהר ורכן אליו בקשב רב. “דבר חשוב לי אליך, בני”, פתח האב שאותות שיבה נראו בפניו. ניכר היה עליו כי בורר הוא בקפידה את מלותיו, שכן לא בכל יום מתקיימת שיחה משמעותית כזו בין אב לבנו.

“בני יקירי!” אמר האב כשמבט רציני וחודר בעיניו, “באשר אין אדם יודע את עתו, ועל כל אחד להתכונן ליום בו יעבור לעולם שכולו טוב, העליתי על הכתב בדפים אלו את צוואתי. דע בני, כי בעמל רב כתבתיה, ומחשבה רבה השקעתי בכל משפט ותיבה”. רבי רפאל עשה אתנחתא קלה, נשם עמוקות, ואז אחז בחזקה ביד בנו ואמר: “אנא הבטח לי, כי תקיים את הכתוב בצוואה!”.

רבי מצליח השפיל עיניו אל החוברת שבידי אביו. רעד חלף בגופו כאשר נטלה ממנו, ובהתרגשות רבה הבטיח לאביו כי יקיים את דבריו, לא לפני שבירכו מכל לבו כי יזכה לחיים טובים, ארוכים ומתוקנים. כעת, שקט לבו של רבי רפאל, והוא פרש לשנת הלילה, ואילו בנו רבי מצליח פרש במקביל לפינה שקטה, וקרא בריכוז ובהתרגשות את כל הצוואה מהחל ועד כלה, בתשומת לב מרובה ובירידה לפרטי הפרטים. בהערצה רבה דפדף שוב ושוב והתפעל מן הדברים היוצאים מן הלב, ומיראת ה' המבצבצת בין הדפים, ומאירה את השורות.
כל אותו הלילה נותרה מיטתו ריקה.

למחרת, פנה הבן אל אביו הצדיק בדרך ארץ ובלשון רכה, ואמר: “אבא מארי! קראתי את תכריך הדפים בתשומת לב. את כל התקנות מוכן אני לקבל עלי בשמחה, לבד משלש הוראות”. וכאן, פרט רבי מצליח לפני אביו מהן שלושת המשימות, אותן יבצר ממנו לקיים:

א. “כל ימי חייך תלמד ח”י פרקי משנה לעילוי נשמתי, כיון שע”פ הקבלה יש בזה עליה לנשמה…”. רבי מצליח סבר כי לימוד המשניות מדי יום יפריעו בלימוד התורה הסדיר, ולכן מצא פשרה מצוינת, שאת סדר לימוד התורה יקדיש לעילוי נשמת אביו.

ב. “שלא תשתתף בהלווייתי” (מהטעם המבואר ב'קונטרס היחיאלי'). רבי מצליח הבהיר לאביו כי לא יוכל לקיים זאת, מפני לעז הבריות שיחשבו כי חס ושלום מזלזל הוא בכבוד אביו, שכן בתונס טרם פשטה הידיעה שבירושלים לא נוהגים הבנים להשתתף בהלויית אביהם. “וכי מפני לעז הבריות אפסיד?!” עמד על דעתו האב המדקדק במצוות. “אם כן”, מצא הבן פתרון “אערוך תיקון קודם הלויה, וכך אוכל להשתתף בלויה “. וכן היה.

ג. “שמצבת קבורתי תהיה בנויה מבלוקים פשוטים ורק למעלה שיש”. גם כאן טען רבי מצליח כי ייגרם בזיון אם חלילה יחשבו אנשים שאינו מקפיד על כיבוד הורים כראוי, ורוצה אולי לחסוך בממון… לאחר דין ודברים ביניהם, קיבל רבי רפאל את דעתו של בנו, נשקו על מצחו והרעיף עליו ברכות עד בלי די.