גלות ספרד השניה?!

הזדמן לידי מאמר שהתפרסם באחד מכתבי העת של חג השבועות, ובו הכותב – המקובל כהוגה דעות וסופר ישיבתי מוכשר – חוקר את עולם הישיבות הספרדי. בין הדברים הוא השחיל את המשפט הבא: “תורת ספרד המפוארת, מקור כל יניקתנו וחיותנו, שהאירה את שמי כנסת ישראל אלפי שנה, גלתה במאתיים השנים האחרונות לרוסיה, לליטא ולפולין”.

כמה חבל שהכותב הנכבד לא טרח לברר לפני שכתב את הטעות המרה והכואבת הזו. בכזה משפט הוא למעשה מוחק בהינף מקלדת עולם תורה שלם, שהיה חי ותוסס במאתיים שנים האחרונות בארצות המזרח שהיו מלאות בחכמים וסופרים עד אין מספר, והפיקו כמכרה זהב אוצרות פז – אלפים רבים של תלמידי חכמים גאוני עולם ומצוקי ארץ.

לְמה, אם כן, מכוונים דברי הכותב הנכבד ש”תורת ספרד גלתה”?

האם לעשרות אלפי הרבנים וענקי עולם שפיארו את מרוקו, חאלב, תוניסיה, ג'רבא, עיראק, תורכיה, תימן, ירושלים ועוד, מקומות שכל רגב מרגבי אדמתם, וכל גרגיר מגרגרי עפרם, ספוג היה באהבת תורה ולימודה?!

או אולי לאלפי הספרים שיצאו באותן שנים מחכמי אותן ארצות, וחלקם אבד או נשרף במרוצת הזמן כידוע?!

ושמא לעולם הישיבות המפואר בארצות המזרח והמערב, אשר פרח ושגשג ביתר שאת וביתר עז, והעמיד עדרים עדרים של תלמידי חכמים גדולי תורה וענקי עולם אשר לא פסקה מהם ישיבה מעולם?!

ממי אם כן גלתה התורה?!

הלא את המשפט “גדולי רבני ספרד אשר צפרנם עבה מכריסם של חכמי אשכנז”, חקק בספרו לא אחר מאשר הגאון מקוטנא האשכנזי על גדולי דורו הספרדים שחיו במאתיים שנה האחרונות.

מרן הבן איש חי, שאחד מגדולי רבני האשכנזים המליץ לתלמידיו ללמוד בספרו, למיטב ידיעתי לא היה יליד ליטא.

גם מרן הגאון רבי ישועה בסיס זצ”ל, שחי לפני 150 שנה, וחכמי דורו מכל העולם חרדו לגדלותו המופלאה בתורה, ערש ילדותו לא היתה ברוסיה. הרה''ג ר' אפרים חיות ז''ל מחכמי הונגריה, בספרו ''אשל אברהם'' על התורה (ליוורנו תקע''ט, דף ט''ו ע''ג) נתקשה בדברי רשב''ם פרשת שמות בסוד השם המפורש, וכתב: ''ותמהתי על המראה הזה כמה שנים ואין מגיד לי, מכל גדולי הדור באשכנז פולוניא ואיטליאני הי''ו, עד שבאתי פה תונס רבתי יע''א, ואמרתי לידידי כנפשי הוד לבי, הרב המאור הגדול נר ישראל, פטיש החזק, עמוד הימני, אוצר נחמד, כל רז לא אניס ליה, כבוד קדושת שמו, חכם הרזים, אהוב למעלה ולמטה, מוהר''ר ישועה בסיס נר''ו יאיר לעולמי עד, מתוניס, ואמר לי מיד תוך כדי דיבור שרשב''ם כיוון לסוד עמוק, וזה שמבואר בכתבי הקודש להאר''י זלה''ה…''. וראה עוד מה שכתב עליו הרה''ג ר' אברהם זוסמן ז''ל בסוף ספרו ''ויוסף אברהם'' על הלכות שחיטה וטרפיות (הובאו דבריהם במבוא ל”אבני צדק”).

ולא הזכרנו את מהרי”ט אלגאזי שבהסכמה לספרו “הלכות יום טוב”, כתב עליו הגאון “חתם סופר”: “גאון עולם… והארץ האירה מכבודו, ואמנם עדיין לא הגיע לחצי הכבוד הראוי לו… מיום חיבור משנה למלך לא נראה כחיבור הזה”.

ומי לא שמע את שמעו של הגאון רבי חיים פלאג'י זצ”ל (שמשום מה דואגים לפרסמו רק לצרכיהם וד”ל) שחי באיזמיר שבתורכיה, וחיבר כמאה ספרים, ואף בעירו פעל עולם ישיבות חי ותוסס. וכפי שהוא עצמו מעיד בספרו “כף החיים” (סימן כ' סעיף י”ג), ואלו דבריו: “תהילות לאל יתברך כאן נמצאו כמה ישיבות גדולות, בתים מלאים ספרי דבי רב, ובתוכם שמה ישבו רבנן דפקיע שמייהו, תלמידי חכמים המחדדים, דלומדים כל ימות השבוע, ואין לך מבוי שלא ימצא בה ישיבה גדולה, בית מלאה ספרים, ושמה ישבו רבנן סבוראי בעומקה של הלכה” וכו'. עכ”ל.

ואיך לא הזכרנו את גדולי שושלת משפחת אבוחצירא, שעמדו בראשות הישיבה המפורסמת “אביר יעקב” במרוקו, ישיבה אשר העמידה מאות חכמים וסופרים. והם בודאי לא מסרו שיעורים בשפת היידיש…

ומה עם מרן הגאון רבי עזרא עטייה זצ”ל, שעליו התבטא מרן החזון איש “סברתו כסברת הראשונים”, אשר מוצאו היה מחלב, וסביר להניח שלא היה עולה על שלחנו געפילטע פיש.

ואיך יפקד זכרונם של גאוני חכמי תימן, שבארצם פרחה התורה במלוא תפארתה, וחיו בה ענקי רוח רבים ועצומים שהעניקו חמה בקומתם.

וכך עוד הרבה אדירי תורה, כמו: החקרי לב, הכף החיים, המשמרות כהונה, הזבחי צדק, השדי חמד, המאמר מרדכי, הסבא קדישא, השואל ונשאל, הפלא יועץ, הפרחי כהונה, האיש מצליח, כל הראשונים לציון לדורותיהם, ועוד ועוד ענקי עולם, ארזי הלבנון, רבנים, דיינים ומורי הוראות שחיו בסביבות המאתיים שנים האחרונות, והאירו את עיניהם של ישראל, והם, מה לעשות, לבלבו וצמחו בינות לערוגות בוסתנם הפורח של ארצות המזרח.

חכם אחד אשר פנה לפני כמאתים וששים שנה אל גאוני ג'רבא – רבי נסים הכהן ואחיו רבי רחמים הכהן זצ”ל, והעיר להם כי הם נכשלים באיסור תחומין, לאחר שקבל את תשובתם המקיפה והמבוססת על מקורות ברורים בהלכה, נרתע לאחוריו ושיגר מכתב סליחה והתנצלות, ובו הוא כתב: “לא ידעתי כי אריות שואגים באי ג'רבא, ואם ידעתי לא הרהבתי בנפשי עוז לגשת הלאה, וסליחתם אבקש…”.

ויודגש, כי בהתחשב בעובדה כי מספרם של היהודים בארצות המזרח היה קטן בהרבה מאוד אחוזים מיהודי אירופה, הרי שהדבר מעורר התפעלות גדולה עוד יותר.

אדרבה, אם כבר אנו מדברים על גלות התורה, הרי שבאירופה אנו מוצאים במאתיים שנים האחרונות ירידה דרסטית ביהדות והתבוללות חמורה אצל יהודים רבים, בהשפעת המשכילים, הרפורמים, הציונים, ועוד, ודווקא יהדות המזרח שמרה על היבדלותה בשמירת התורה והמצוות באופן מעורר השתאות. עד המאה שנים האחרונות כמעט שלא היו שם נושרים, ואם כן, הם היו בודדים ממש, רובם ככולם היו יהודים שומרי תורה ומצוות קלה כבחמורה.

מה אם כן, הביא את הכותב החשוב לידי טעות מצערת כזו? בין השאר נובע הדבר מאי סיקור ויחסי ציבור לתולדות חכמי המזרח, לעומת סיקור מרובה לתולדות רבני אשכנז. גרם לכך גם חוסר מיתוג עצמי, לדוגמא הם לא כינו את עיירותיהם “ירושלים של אפריקה”. ועוד, יהדות אשכנז פגשה ביהדות ספרד רק לאחר הגיעם לארץ ישראל בעליות, אחר שהשלטון הציוני-חילוני העבירם בכח על דתם, ומרט מהם את כל יופי יהדותם ומסורתם, בתוספת ל'אליאנס' שזינב במחנה! אך ברוך ה', כיום אנו שבים ורואים כיצד תורה מחזרת אחר אכסניה שלה.