תיקון ל'תיקון'

מדי שנה בשנה בליל חג השבועות, נחלק הציבור בבתי הכנסת הספרדים לשני מחנות. חלקם (בפרט המבוגרים) קוראים את התיקון לליל שבועות (הנדפס בספר קריאי מועד) אשר מיוסד על פי הזוהר הקדוש ורבנו האר”י, וחלקם לומדים את לימודיהם הרגילים, מי בגמרא ומי בהלכה.

אותם אברכים שאינם קוראים את התיקון, טוענים כי תיקון זה מיועד עבור בעלי בתים, וכי הוא גובל בביטול תורה באיכות. ואנו רוצים לשאלם שאלה נוקבת, וכי רבנו האר”י ושאר רבנן מתקיפי קמאי, מבטלי תורה באיכות נינהו?! היעלה על הדעת לומר כן?! האמנם רבנו האר”י שיסד תיקון זה לא ידע מהמושג של “ביטול תורה באיכות”?!

אם הם תקנו ונהגו כך, סימן שבלילה זה יש מעלה גדולה יותר בקריאת התיקון משאר לימודים, וכבר נאמר “לכל זמן ועת”. וכמו שלא נאמר שלהתפלל זה ביטול תורה באיכות, כן הדבר הזה. ומי שאינו מודה בזה, הרי הוא מוציא לעז על הראשונים. חד וחלק!

מסתבר שגם בזמנו של מרן החיד”א, היתה קיימת תופעה זו, והוא התנגד לה בחריפות, לך נא ראה בספרו “לב דוד” (פרק לא) שכתב על זה דברים כדורבנות ומפיו לפידים יהלוכו, ולחיבת הקודש נעתיק לשונו:

“ויען שמעתי כי קצת לומדים קבעו ללמוד פרק מהרמב”ם מהי”ד החזקה, ויש שלמד האדרא, ולא רצו ללמוד תיקון האר”י זצ”ל, פסוקי התחלת הפרשיות ונביאים וכתובים וסופן. את קסתי נתתי אשר לא טוב עשו, לעשות במה לעצמם, ולשנות מנהג כול ישראל. והגם כי יאמרו כי דלים הם, ולא אסיקו בסתרי תורה, כמה דמסיק תעלא מבי כרבא, והתיקון הלז בנוי ומשוכלל על פי הסוד, רוח יזרעו, כי הגם כי לא ידעו רזי תורה, מכול מקום חיובא רמיא עלייהו ללמוד הסדר הלז בכלל כול ישראל. ומה גם, כי כן יסד המלך רבנו האר”י זצ”ל, ובשגם לא ידעו ולא יבינו על מה אדניה הטבעו…”

“ובכן”, מסכם הגאון חיד”א “ישתקע ולא יאמר שום לימוד בלילה הקדוש הזה, עד אשר יקראו מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, ואחר כך ילמדו במקום שליבם חפץ, בזוהר הקדוש ובמאמרי המדרשים המודפסים אצל התיקון, כי בזה יצאו ידי חובת אמרי קדוש בספר הזוהר. ותימה על האנשים האלה המשנים מנהג כול ישראל, דמי שאמר לקרות הלילה הזו בחבורה, שהם רשב”י וחברוהי קדישין והאר”י זצ”ל, הן הם אמרו שילמדו תנ”ך וכו'. ומאחר דנחתי לקיים דבריהם, מדוע מאנו לקבל הסדר דתקון רבנן. ואשרי הנזהר בזה בשמרם עקב רב, ועם שונים אל תתערב”.

ומרן ראש הישיבה הגר”מ מאזוז שליט”א כתב בהקדמתו לספר “קריאי מועד” לחג שבועות (הוצאת מכון הרב מצליח) וז”ל: “ומה טוב לקרוא בצוותא בסדר התנ”ך בטעמיהם וניגוניהם ודקדוקיהם, לבל תשתכח תורה זו מישראל וכו' ולא כפי שנהגו כמה אברכים היום בליל שבועות שכל אחד לומד במקום שלבו חפץ, ומשנים מדעת בעלים הוא רבנו האר”י ז”ל שתקן סדר לימוד זה. ועל זה נאמר “לא תתגודדו” לא תעשו אגודות אגודות. ושומע לנו ישכון בטח”. עכ”ל. ובמקום אחר נשאל בזה במכתב, והשיב בזה”ל: אם רשב”י והאר”י והגר”א והחיד”א נהגו בלימוד זה, איך נאמר שהם בעלי בתים ח”ו? עכ”ל.

קשה להבין איך אפשר להחמיץ הזדמנות פז כזו, לטעום מעט מפסוקי התנ”ך ולהכיר באופן כללי את פסוקי תורתנו הקדושה, שבמשך השנה רובנו לא מקדיש זמן לכך.

כמה עָרֵב הוא תיקון מיוחד זה. זכורני בלומדי בישיבת כסא רחמים ספרדית תכב”ץ, איך כל הבחורים ללא יוצא מן הכלל היו קוראים את התיקון בקול רם בדקדוק ובנעימה, כשהחזן קורא פסוק בקול רם, ואחריו קורא הקהל את הפסוק הבא, וכן הלאה, והכל בטעמים ובדקדוק, כל ספר וניגון הטעמים שלו.

מי יתן וכל הישיבות יחזירו עטרה ליושנה, וילמדו את התיקון המקובל לנו מדורי דורות. אמן.