שיטה עם קבלות

אם נדרש להצביע על הדבר בו נחל דורנו הפסד עצום בתחום התורני, הרי שידנו תהיה מופנית באינסטינקטיביות לעבר עזיבת שיטת העיון הספרדית – שיטת הלימוד אשר בעוונותינו כיום כמעט ואין דורש ומבקש לה, אפילו בציבור הספרדי. יש לדעת כי נטישת שיטת הלימוד 'הספרדית', לטובת זו 'הליטאית', נובעת בין השאר מנטייה לראות את הדשא של השכן ירוק יותר. לבני דורנו, שברק החיצוניות שובה את עיניהם ולבם, נראית שיטה זו לא רלוונטית משהו. כנראה, בעיניהם החילוקים והפלפולים יותר מרשימים, מבזיקים ובוהקים.

אולם למעשה שיטה זו ותיקה בהרבה לעומת חברתה. המעניין הוא שבניגוד לשיטת הלימוד הליטאית שהיא חדשה יחסית, ונלמדה רק בקרב האשכנזים, השיטה הספרדית אינה ייחודית לקהילות הספרדים דווקא. בדורות עברו לפני כמה מאות שנים היא היתה נחלת כל חכמי ישראל, חכמי אשכנז וספרד כאחד. בדרך לימוד דומה מאד, דרכו גם חכמי פולין ועוד, והתפרסמו בה המהרש”א והרש”ש. בתקופה מאוחרת יותר, אימץ אותה מאד הנצי”ב מולוזי'ן. ובדורות האחרונים הגאון חזון איש זצ”ל למד בדרך זו, וכמו שמוכח ממה שכתב באגרותיו פעמים רבות. על הערכתו של ה”חזון איש” לעיון הספרדי, יש ללמוד מן המסופר בספר “פאר הדור” על ביטויי הערכה נדירים אותם השמיע לאחר פגישתו ההיסטורית עם ראש ישיבת 'פורת יוסף' מרן הגאון רבי עזרא עטיה זצ”ל. גם הערכתו של ה”חזון איש” ללימוד המהרש”א מלמדת על כך.

מה שמעניין יותר שלדרך החילוקים והפלפולים קמו מתנגדים בכל הדורות דווקא מבין חכמי האשכנזים.

כל הבעיה היא שבדורנו מסתבר שפשוט לא יודעים מהי בעצם שיטת העיון הספרדית, וגרוע מזה, בטוחים כי מדובר בדיוק בשיטה ההפוכה.

בדור תהפוכות זה, כאשר תעצור בחור ישיבה ותשאל אותו מהי שיטת העיון הספרדית, לא פחות ולא יותר הוא יענה לך כי זו שיטה המתמקדת בביאור השטחי והראשוני העולה במחשבה כשקוראים את הסוגיא, ותו לא מידי! בשעה שכל אחד שבאמת מכיר את שיטה זו, יודע היטב כי זהו בדיוק היפוכה הגמור של שיטה זו, כי מהותה ותכליתה של שיטת העיון, היא לחתור ולהגיע עד להבנה הברורה והמקסימאלית ביותר של הסוגיא, ורבותינו הספרדים היו הלוחמים הגדולים ביותר נגד הלימוד בשטחיות. איך אפשר לקרוא ללימוד שהוא רק חלק מתהליך – 'שיטה'? הרי אם מה שמפרשים בביאור הראשוני אינו נכון, אין זה פירוש כלל.

אדרבה, כאשר בחור יכול להשתתף בשיעור ולהיחשב כלמדן גדול, בעוד שאפילו לקרוא את הגמרא הוא לא קרא, או כאשר בחורים מתאמצים להכין 'חבורות' בשעה שאת צורת הסוגיה אינם יודעים – זוהי באמת שטחיות שאין גדולה הימנה.

ואיך באמת הגיעו לידי שיבוש גדול כזה? מן הסתם, האמירות כי שיטה זו מתמקדת בעומק הפשט, יצרו את הטעות הזו. שמעו השומעים 'פשט', והבינו כי כביכול הכוונה להבנה פשוטה של דברים. ולא היא, שזה אינו נקרא פשט אלא לפום ריהטא, כי הפשט, יכול להילמד גם בעמקות בלתי מוגבלת.

לגאון רבי משה הלוי זצ”ל כאב סילוף זה כאשר ראה עולם הפוך כזה, ובהקדמתו המפורסמת לשו”ת “תפלה למשה” ח”ב הוא כותב על אותם מעוותים: “ולא זו אף זו, אלא מרהיבים עוז בנפשם לומר אנו לומדים הפשט בעיון עמוק וניתוח הסוגיא, ושלא כמו שלומדים אחרים רק בקיאות הענין, כאשר שמעתי שרבים מהם טוענים כן, ואינם שמים לב שהעיון האמיתי רחוק מהם כמטחוי קשת”.

כדי להגדיר מהי באמת שיטת העיון, נדרש מאמר נפרד (ועוד חזון למועד בל”נ ובעז”ה), אך במסגרת זו אנו נסתפק בציטוט לשונו הזהב של מחייה שיטה זו בדורנו – מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז שליט”א בקונטרס 'דרכי העיון' (בתחלת מאמר ראשון), וכך הוא כותב: “בחכמת תורתנו הקדושה ועיון הש”ס ומפרשיו, נתגבשה ונוצרה במרוצת הדורות דרך לימוד מיוחדת, לא יערכנה זהב, והיא ביקוש “פשט ההלכה והוגן הסוגיות עם הסכמת השכל הישר”, במלים אחרות: שאיפה להבנה עצמית ומדויקת בגמרא רש”י תוספות ומפרשיהם, לחתור ולחדור לכוונה המקורית של הדברים בבטחון מושלם בלי הסוסים ופקפוקים”.