מפני מה חרבו בתי המקדשות?

מתוך סידור איש מצליח לט' באב

אמרו רבותינו: מקדש ראשון חרב מפני שלושה חטאים שישראל חטאו באותו דור: גילוי עריות. ושפיכות דמים. ועבודה זרה.(יומא ט.) ועוד אמרו רבותינו: לא חרבה ירושלים אלא מפני שחללו את השבת, ביטלו תינוקות של בית רבן מן התורה, ביטלו קריאת שמע שחרית וערבית, ולא הייתה להם בושת פנים זה מזה. שביזו תלמידי חכמים, והשוו קטן לגדול, ופסקו ממנה אנשי אמונה. (שבת קיט:)

מקדש שני חרב בעוון שנאת חינם ושהעמידו דיניהם על דין תורה ולא ויתרו זה לזה. (עיין יומא ט: ב”מ ל: ספר התודעה עמ' ת”ו).

ולכאורה הדבר צריך ביאור הרי היו עבירות חמורות, ואיך אומרים לנו חז”ל שנחרב הבית בגלל שהלכו לפי הדין, ולא ויתרו זה לזה?

אלא הסבירו האחרונים כך: אמנם עברו ישראל עבירות חמורות, אולם כל זמן שהיו מעבירים על מידותיהם- מוחלים לחבריהם, אף על דברים שלא היו חייבים למחול, ונהגו כלפי זולתם לפנים משורת הדין- גם הקב”ה נהג עמהם מדה כנגד מדה, והעבירו על פשעיהם כמאמר חז”ל: “כל המעביר על מידותיו- מעבירים לו על כל פשעיו”. אולם כאשר התחילו לדקדק בעיניהם על פי דין ולא מחלו לזולתם- גם הקב”ה נהג עמהם באותה מידה. אמר הקב”ה: “אם הם לא נוהגים עם חבריהם לפנים משורת הדין אלא רק לפי הדין, הגיעה השעה שאף אני אתנהג עמהם על פי דין, ואפרע מהם על כל עוונותיהם”, ואז חרבה ירושלים!! (מועדי השנה עמ' תמ”ז).

ויש מפרשים מה שאמרו חז”ל: “לא חרבה ירושלים אלא עבור שהעמידו דבריהם על דין תורה” על פי המדרש: שאלו לתורה הנפש החוטאת במה יתכפר לה? אמרה התורה: תביא קרבן ויתכפר לה. שאלו לקב”ה אמר: תעשה תשובה ויתכפר לה. כיוון שהקב”ה חפץ בעיקר בתשובה, אבל קרבן בלי תשובה איננו שווה מאומה. וישראל בתקופת החורבן הביאו קורבנות אך תשובה לא עשו. וזהו אומרם ז”ל: “לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה”, שהתורה אמרה יביא קרבן, והם עשו רק כתורה, ולא כדברי הקב”ה שאמר שהחוטא יעשה תשובה (טעמי המנהגים עמ' רצ”ו).