הלכה יומית ממרן ראש הישיבה שליט”א – חודש אלול תשפ”א

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום רביעי כ”ד אלול התשפ”א

נושאי ההלכה: א. דברים חמוצים וחריפים בראש השנה. ב. אכילת ענבים בראש השנה. ג. בשר ומיני מתיקה.

בן איש חי (ש”א פרשת נצבים ה”ה): לא יאכלו בראש השנה דבר חמוץ, ולא תבשיל מבושל עם דבר חמוץ – וכ”ש שלא יאכלו דבר חריף, ואלה שאוכלים פלפל חריף בראש השנה עושים טעות, כי חמוץ מלוח חריף ומר אותו הדבר כולם.

וכן יזהרו מפירות חמוצים, הן רמונים הן ענבים והן אגסים – שמע מינה שענבים מתוקים אין בעיה בהם, בניגוד למה שאמרו בשם הגר”א שלא לאכול ענבים בראש השנה, כי אחד הפירושים של עץ הדעת זה ענבים, והרי עונש עץ הדעת זה היה בראש השנה (מעשה רב סי’ ר”י). וכף החיים (סי’ תקפ”ג אות כ”א) כותב שזה דוקא ענבים שחורים, אבל ענבים לבנים גם הגר”א מסכים שמותר לאכול בראש השנה.

ומנהג טוב לאכול בשר שמן – פעם בשר שמן היה דבר טוב. כתוב “ועגלון איש בריא מאד” (שופטים ג’ י”ז), מה זה בריא? שמן. היום משום מה לא כ”כ טוב, אז אוכלים בשר שמן קצת, אבל לא ממש שמן עד שלא יוכל לעבור את הדלת… ומיני מתיקה לסימנא טבא – אמרו בשם זקן אחד מחסידי גור, שמצוה לאכול “במבה” בליל (או ביום) ראש השנה, כי במבה ראשי תיבות ברכה מרובה בבית הזה. ואני אומר, ראשי תיבות ברכה מרובה בשנה הזאת… אך לא ירבה בהם למלאת כרסו, אלא “טועמיה חיים זכו”.

וישתה שתיות עריבות – פעם הרב עובדיה אמר כמו “קוקה קולה טעם החיים”, וחברת קוקה קולה הקליטו אותו ועשו מזה רעש גדול, והוא כעס עליהם: אני רק אמרתי דוגמא, מה קרה לכם?!… שנאמר “אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו” – והפסוק הזה מדבר על ראש השנה.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה, והילד ישראל מאיר בן בתיה

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום ששי י”א אלול התשפ”א

נושאי ההלכה: א. גזל בפחות משוה פרוטה. ב. איסור גזל בקיסם שינים.

בן איש חי (ש”א פרשת כי תצא ה”ח): אף על פי שפחות משוה פרוטה אינו ממון – אינו נחשב ממון. ואינו צריך להחזיר אותו, מכל מקום קיימא לן חצי שיעור אסור מן התורה. ואם הוא דבר מועט שאין דרך העולם להקפיד עליו – העולם לא מקפידים על זה. כגון ליטול קיסם מהחבילה או מהגדר לחצוץ בו שיניו – פעם לא היה קיסם שינים טוב, והיה נשבר בפה. בערב פסח שנת תשל”ד חל פסח במוצאי שבת, וקיבלתי עיתונים שכתבו שם הרבנים הראשיים איך להתנהג בפסח, וכתבו: “ביום שבת שהוא ערב פסח אחרי האוכל ינקה את שיניו בסיכה”, והתפלאתי: יכניס סיכה לתוך הפה?! אבל זה בגלל שהקיסם שינים היה נשבר ולא שוה כלום. אמנם היום יש קיסם שינים טוב, אבל פעם שלא היה לא זה ולא זה, מה היו עושים? הולכים על יד הגדר שיש שם חבילות עצים, ולוקחים מהם קיסם קטן ומנקים בו את השינים. בחו”ל היינו עושים ככה ב”ז’רידה” של סוכות, שמשתמשים בה בכל השנה כולה, אם אדם רוצה לחצות את שיניו משתמש בזה. מותר – כי זה דבר שהעולם לא מקפידים עליו, ולכן מותר. אבל מדת חסידות למנוע עצמו ולהיזהר גם בזה.

אבל מי שנכנס לבית חבירו, ונוטל בידו קיסם ממניפה של רוח – מניפה של אויר. היום אתם לא מכירים אותה. פעם הביאו לנו אחת מג’רבא, שמרתי עליה כמה שנים עד שהלכה לאיבוד. מי שהביא אותה אמר לי: “זה אבי אבות המזגן”… כי לפני מאה חמשים שנה לא היה לא מזגן ולא מאוורר, והיו משתמשים רק בזה ומניפים הרבה. אע”פ שהקיסם הוא דבר מועט מאד, עם כל זה הוא מזיק ומפסיד את המניפה – אדם שלוקח קיסם קטן מהמניפה חושב שזה לא כלום, אבל זה לא נכון, כי אח”כ כל אחד יקח וכל המניפה הלכה לרוח. לכן יש מקרים שאנשים מקפידים על כך, וצריך להיזהר בזה. אבל יש מקרים שהעולם לא מקפידים, מן הדין מותר, וממדת חסידות אסור.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום חמישי ד’ אלול התשפ”א

נושאי ההלכה: א. עניית קדיש וקדושה בתפלין של ר”ת. ב. מי שעשה סכך לפני הדפנות בסוכה. ג. חומרות הבן איש חי. ד. “כולנו כאחד באור פניך”.

בן איש חי (ש”א פרשת וירא הכ”ו) מחמיר שגם בשעה שאדם מניח תפלין של רבנו תם, אם ישמע קדיש או קדושה לא יענה, ומה יעשה אם מחכים לו להשלים את העשירי? יענה ושוב יוריד תפלין של רבנו תם ויחזור ויניח עוד פעם. אבל אין לדבר סוף, ואם אדם נמצא בחזרה ומחכים לו כל פעם, אי אפשר שכל כמה שניות יוריד תפלין ויניח תפלין.

ופעם פתחתי וראיתי שרבנו תם סובר שמה שכתוב (מנחות ל”ו ע”א) סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו, דוקא אם שח שיחה בטילה, אבל אם ענה קדיש וכדו’ זה לא שיחה בטילה ולא נקרא “סח”, ולא צריך לחזור ולברך (ב”י סי’ כ”ה). ולכן מה נפשך, אם הלכה בתפלין כמו רש”י, אין כלום בתפלין של רבנו תם, ואתה יכול לענות מה שתרצה, ואם הלכה כמו רבנו תם, הרי הוא בעצמו מתיר לענות. “ודטבא ליה עבדי ליה” (כתובות פ”א ע”ב), מה שטוב לרבנו תם נעשה לו. זה אמרתי מסברא, ואח”כ מצאתי שהרב חיד”א (ברכ”י סו”ס ל”א) פסק ככה. ובוודאי שבן איש חי ראה אותו, רק שהוא מחמיר בזה.

זה גרם בדורות הבאים כל הלכה של בן איש חי יש בה קושיות, בין להחמיר ובין להקל, אבל אם הרב חיד”א מתיר, וכי אנחנו חסידים יותר ממנו?! לכן אני באמצע החזרה מניח תפלין של רבנו תם, וכאשר החזן מברך אני לא עונה ברוך הוא וברוך שמו אלא רק אמן. ומצאתי שכתוב ככה גם ביביע אומר (ח”ג חאו”ח סי’ ג’) שלא לענות ברוך הוא וברוך שמו אלא רק אמן. לכן אני עונה ככה, וגם כשאין תשעה עונים לא יהיו ברכות לבטלה.

ויש עוד דבר כזה בהלכות סוכה, הרב חיד”א (ברכ”י סי’ תרל”ה אות ב’) מתיר בדיעבד אם עשה את הסכך לפני שעשה את הדפנות, כשיש אפשרות להחזיק אותו, ואילו הבן איש חי (ש”א פרשת האזינו ה”ב) אוסר. ולמעשה הלכה כמו הרב חיד”א. לכן לא כל דבר ודבר שכתוב בבן איש חי צריכים לקבל בעינים סגורות, אלא צריך לבדוק גם אחרי שאר הפוסקים, אם רוב הפוסקים מתירים ובמיוחד אחד כמו הרב חיד”א, סומכים עליו בזה.

היום החזן אמר “כולנו כְּאֶחָד באור פניך”, וזה לא נכון, צריך לומר כולנו כְאֶחָד בכ”ף רפויה.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה