ותרא כי טוב

היו היה מלך רם ונישא, אך גיבנת על גבו היתה פרוסה. עם כל גודלו, גם עין חסרה לו. וברגלו היה צולע, וכל רואהו מיד במומיו קולע.

ביום מן הימים חיפש המלך צייר, שאת דמותו באומנות יעלה על הנייר. חיפש וברר, עד שנמצא הדבר. ניגש צייר וחיש החל במלאכתו, ועוד באותו היום הגיש את יצירתו. דיוקנו של המלך על הדף עלה, בדיוק מופלא, לתפארת ולתהילה. אך במקום לשמוח, דמו של המלך עלה למוח, והחל להשתולל ולצרוח. לא יהיה ולא יקום, להראות את המלך בעל מום. ציוה המלך להענישו, כי העז לביישו.

ויהי אחר הדברים האלה, שוב ניגש המלך לחפש את איש הפלא. אדם אומן, וכמובן מקצועי ונאמן. ויבוקש הדבר וימצא, איש אשר המלך רוצה. לצייר נאמר מה נגזר דינו של קודמו, ולכך עלה בדעתו לתקן מומו. ניגש הצייר אל המלאכה, ובו ביום היתה כבר מוכנה וערוכה. והמלך בראותו, את יצירתו. קצף וגעש, ואף הוא נענש. אין התלוצצות כזו גדולה, לצייר את המלך ללא מום ומחלה, הלא הוא כזב ועוולה. את כבוד המלך בזה, וכי את דמותו לא חזה?!

ויהי כשוך חמת המלך, שוב יצא לדרך- לעשות הכל המלך היה מוכן ומזומן, ע”מ להביא את האומן המוכשר והנאמן. גמר חיפוש מחיפוש, ואכן נמצא אותו טיפוס. איש שחכמתו מרובה ממעשיו, קיוה ואוה המלך שהטירחה לא תהיה לשווא, והביאו המלך חדריו. הצייר נטל את המכחול בידו, והחל לצייר את מעלת כבודו. צייר האיש את המלך מן הצד, בדמות ובצורת צייד. גופו על רגל אחת נשען, ראשו אל נשקו מורכן. מצמצם את עינו, אוחז בחץ על הקשת ומכוונו.

17 28 התמלא המלך אורה, בראותו את היצירה. כי זה הצייר המוכשר- גדלה חכמתו, על אומנותו. צייר את המלך בכישרון, שלא נראה בו שום חיסרון. כי בהיות דמותו על הנשק נשענת, לא נראתה הגיבנת. וכשהוא על רגלו כורע, לא נראה צולע. וכשעין אחת עצומה, לא ניכר מומה.

וזו היא חכמה את הטוב לזהות, ואותו להראות. כי אין מושלמים, אלא פשוט מהמומים מתעלמים, ואת העין על הטוב שמים.