גמרא בעיון

במסכת סנהדרין דף יד' עמ' א' נתקלנו ברש"י שלא הבנו. מבאר שם רש"י על המילה "זקן"- בא בימים. ולא הבנו מה היה קשה לרש"י שם, שהרי בסוגיה עצמה מעלה הגמרא את האפשרות שהכוונה שם לזקן ממש. נודה לרב אם יאיר את עינינו.

לכבוד הרבנים הגאונים שליט"א

למדתי בתוס' זבחים סט: בשם ה"ר חיים (ד"ה אי טריפה חיה) דלמ"ד טריפה אינה חיה, בשר הפורש מטריפה חשיב נבילה ולא אבר מן החי. וקשה לי, דלכאו' זה נסתר משתי סוגיות שלימות בחולין: (א) דף קג. אכל אבר מן החי מן הטריפה כו' - ע"ש בכל הסוגיא דמבו' דעובר משום אבר מן החי, ולא משום נבילה. (ב) דף קכא: דתני רב אושעיא ישראל ששחט בהמה טמאה לעובד כוכבים שחט בה שנים או רוב שנים... אבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כבשר הפורש מן החי ואסור לבני נח... ועובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלה אבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי. עכ"ל הגמ'. הרי להדיא דבשר הפורש מטריפה מקרי אבר מן החי, ולא נבילה! ודוחק לומר דסוגיות אלו כמ"ד טריפה חיה דלא קיי"ל כוותיה. האם תוכלו להעמידני על האמת אהיה אסיר תודה.

שלום וברכה! אני עכשיו לומד את הגמ בב"מ בדף ו ע"א שם דנים בנוגע לספק של ר' זירא 'תקפה אחד בפנינו מוציאין מידו או לא' הגמ' כותבת "היכי דמי אי דשתיק אודויי אודי ליה ואי דקא צווח מאי הוה ליה למעבד?" לכאורה על הגמ' היה להתנסח בצורה הבאה: "היכי דמי אי דשתיק אודויי אודי ליה ואי דקא צווח הא לא אודיי?" מדוע הגמ' לא מסתפקת באמירה שאין כאן 'הודאה', ומדגישה שעשה כל מה שביכולתו לעשות?

שאלה בדין חיוב חטאת בגמ' שבת ח. בדין כוורת שאינה רחבה ו' טפחים אמר רבא שאם זרקה פטור שא"א לקרומיות וכו' האם אפשר לומר שגם באופן שהכוורת נחה על צדה פטור? דאי זרקה על דעת שתנוח על שוליה הרי שלא נתקיימה מחשבתו ואי זרק בסתם הרי לא ודאי שיעבור על איסור תורה כי אולי תנוח על שוליה. כלומר יסוד השאלה האם יש חיוב חטאת כאשר לא ודאי שיעבור על איסור תורה אלא יתכן שיעבור על איסור דרבנן? אם אפשר לציין מקור.