גמרא בעיון

לא הבנתי השאלה, לא נזכר בגמ’ שהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון דבר זה משתקף במזרח, רק אביי סבר שפני מזרח – ר”ל מזרח ורבא א”ל שזה אינו. ועכ”פ לא מבואר שדבר זה (הכסיף התחתון וכו’) משתקף במזרח.

(רק באופן כללי פני מזרח מאדימות ע”י השמש הנמצאת במערב ובלשון הגמרא: פנים המאדימים את המזרח).

כדברי רש”י שהזכרתם, מצאתי שכתב גם הרמב”ן בהשגות לספר המצוות (ל”ת שנ”ה). ולדידהו באמת נראה שגם גוי בכלל איסור זה. אבל בדעת התוס’ ע”כ לומר שאינם סוברים שהטעם הוא מפני שאין תופס קידושין, מחמת הקושיא שלכם. אלא כנראה ס”ל דאיסור זה כולל רק עבד שנכתב במפורש.

ודאי שאין כוונת הגמ’ שיש בו את הידיעות וההבנה שיש לע’ זקנים, אבל אפשר שהכוונה שיש בו דעה ברורה ומוצקה כמו שלהם, וכן יש לו יישוב הדעת שיש להם.

קושיא נכונה. וע’ ביד מלאכי כלל של”ח שהביא את רבנו יוסף דס”ל כמהרש”א, אך הביא שכל שאר הראשונים פליגי עליה (ובכללם הביא גם דברי רש”י שהבאתם), ותמה על מהרש”א כדבריכם.

• כוונת התוס’ בקושייתם שאין עדיפות בחמור משאו וכל שליף שעליה, וא”כ למה צריך התנא לשנות ב’ דוגמאות שאין באחת חידוש יותר מחברתה, ובתירוץ, התוס’ חידשושיש חידוש במשא חמור.
• ולפ”ז אין להקשות אם נעשה ק”ו אם חמור וכו’ (וכוונת הקושיה היא לשנות רק חמור במשאו וללמוד שליף בק”ו), דבאמת דרך התנא לשנות בדרך לא זו אף זו, בכל הש”ס, דהיינו שתחילת כותב התנא הדבר הפשוט ואח”כ כותב את החידוש). ולא שייך לומר “דא”א לתרץ שזה דרך התנא כי א”כ למה תוס’ לא תירצו כך”, דמה שייך שיתרצו כך -“שכן דרך התנא” – הרי קושית התוס’ שאין עדיפות בזה יותר מזה. ובכגון זה אין דרך לשנות פעמיים דבר שאין בו חידוש, אבל בתירוצם ביארו שיש חידוש וממילא תבין שהתנא שנה בדרך לא זו אף זו כבכל הש”ס.
• הסברתי הדברים באורך ואקוה שהדברים יובנו.

ספר היוחסין לרבי אברהם זכות, מאמר שני ערך רב הונא בבלאה. ע”ש.