Menu

גמרא בעיון

שאל את הרב

שמיעת שיעורי מרן ראש הישיבה שליט”א בעיון

כמדומה שיש אפשרות לשמוע שיעורים באתר, כמובן יש אפשרות ללמוד בספרי מרן שליט”א (ארים נסי, דרכי העיון ועוד).

כרגע לצערנו לא נמצא בידינו הקלטות משיעוריו (יותר ממה שיש באתר).

דרך השמירה במפרשים בכלל וברש”י ז”ל בפרט

– אי אפשר לפסוק הלכה למעשה (במקרים הטעונים הכרעה עצמית) בלא עיון. ומרגלא בפומיה דהגאון ר’ עזרא עטיה זצ”ל שההבדל בין מעיין ובין שאינו מעיין – עלול להגיע לאיסור כרת. ששגגת תלמוד עולה זדון.
– ומאידך גיסא לא נכון להשקיע כל היום רק בלימוד העיון, כי התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים. והנכון לאחוז מזה מגם מזה, וכמו שנוהגים אצלינו בישיבה שמחלקים את היום גם לעיון, וגם לבקיאות בב”י ובש”ס.
והאריך בזה בשו”ת ברכת יהודה ח”ד (עמ’ י”ד-ט”ו), ושכן אמר לו מרן הגרע”י בעצמו.

ביאור כוונת רש"י (סהנדרין י"ד ע"א) "זקן – בא בימים"

כל עצמו של רש"י לא בא אלא לבאר את המושג "זקן ממש", כיעו"ש.

וייתכן מפני שבתחילת העמוד שם נזכר בפשיטות המושג "זקן" במשמעות של ת"ח (וסמך חמשה "זקנים" וכו'), לכן ראה רש"י צורך לבאר שזקן ממש אינו דוגמת הנזכר לעיל בסמוך, אלא מבוגר בשניו.

ביאור בדברי התוס’ (זבחים דף ס"ט ע"ב)

לפום ריהטא לא נזכר בתוס' שם שהחיוב על אכילת בשר זה הוא משום נבילה, אלא רק כתבו שהבשר מטמא כפורש מן הנבילה. ולעולם אפשר שיהיה איסור אכילתו משום אבר מן החי.

ביאור נוסח הגמ’ (ב"מ ו’ ע"א) "היכי דמי אי דשתיק אודויי אודי ליה" וכו’

כוונת הגמ': אי דקא צווח (-אם כן אע"פ שכעת שחבירו מוחזק לבדו, מכל מקום אין זוחזקה שנאמר המוציא מחבירו עליו הראיה), דמאי הוה ליה למעבד (-הרי בעל כרחו נטלה ממנו).

ביאור הגמ’ בשבת בדין כוורת שאינה רחבה ו’ טפחים

מפשטות הגמרא משמע דאם זרקה על צידה ודאי שחייב (שהרי עיקר טעמו של רבא שכיון שא"א לקרומיות וכו', וזה לא שייך כשנחה על צידה), אך י"ל דהגמרא נקטה מילתא פסיקתא דפטור בכה"ג דזרקה על שוליה. וע' בחי' המיוחסים להר"ן שם. דהר"י מלוניל כתב דחייב והר"ן תמה ע"ד. ומ"מ בזרקה סתם נראה שחייב לדעת הר"ן הנ"ל כי אף שיש אפשרות שינוח על שוליה מ"מ כל שכיון למלאכה ונעשית די בזה לחייב, וראיה לדבר מהזורק אבן מתחילת ד' אמות לסוף ד' אמות דחייב (ע' בשבת דף צ"ו).

מאמרים

עיון או בקיאות?

מרן האיש מצליח: "הריני מחזיק טובה למר אבי היקר שהיה סוגר בפניי את ארון ספרי התנ"ך, המדרש והאגדה, על מנת שאעסוק בגמרא ומפרשיה, ולא בדברים הקלים שמושכים את הלב ומסיחים את הדעת מהעיקר…"

פרשת וירא – אין – ‘אין’!

מעשה באדם שנקלע בערב שבת לעיירה אחת, והיו בידו שטרות של עשרה רובלים. כיון שביקש שיישמרו בשבת במקום בטוח מפני עיניהם של גנבים וחומדי ממון, הלך לבית הכנסת והניח את שטרות הכסף בין דפי חומש אחד בסמוך לפסוק ”לא תגנוב” שבעשרת הדברות. במוצאי שבת, פתח את החומש, והנה השטרות אינם… דפדף עוד ומצא חצי מהסכום – חמשה רובלים בין דפי החומש ליד הפסוק ”ואהבת לרעך כמוך”…

לקריאה
הצג עוד פריטים
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew