– מסקנת האחרונים שכאשר יש הידור בגוף המצוה, הוא עדיף על ההידור החיצוני של “ברוב עם”. ולכן אם אמירת “לשם יחוד הארוך” מוסיפה לך התלהבות במצוה, אל תוותר עליו, למרות שזה גורם לך לפספס את הספירה עם הציבור.

– כמובן שבמקרה שלא נמצא לידך סידור “איש מצליח” בתפילת ערבית, אל תדחה את הספירה מפני כך, כדי שלא תשכח לגמרי לספור באותו יום. ח”ו.

כמדומני מובא בשם האוה"ח שקודם מתן תורה אנו חשובים כבהמות, ולכן הקרבן אז עשוי שעורים שהם מאכל בהמה, ורק לאחר מתן תורה אנו כבני אדם שמקריבים לחם חיטים.

עיין בכף החיים (סימן תפ"ט ס"ק ז') 

מהרא"י החמיר לעצמו, ולא הורה כן לרבים, ואין מנהגים מחייבים את כולם. והרי אפילו לבישת בגד חדש שהחמיר בו מהרא"י שם הרבה, מעיקר הדין הדבר מותר (וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ג' חאו"ח סי' כ"ו, ובשו"ת ויען הכהן ח"א סי' ל"ז), אף ששם יש יותר ענין להחמיר אחר שיש לו עוד מקורות, ופשט איסורו בכמה עדות. וכל שכן בנ"ד שלא שמענו וראינו איסור בזה. ועוד, שאפילו בשאר ימות החול בעומר אינו איסור ממש, וכלשון החזו"ע – יו"ט (עמ' רנ"ח) "נכון שיחמירו". ובערב שבת אחר חצות אפשר להקל.

אם אפשר למרוח עד פסח שני ול"ג לעומר עדיף.

ואם לא – להגיד להם שעכשיו בגיל זה מותרים 

אם הדבר בולט ומצטער מזה יש מקום להקל ביום שישי (וע"ע בחזו"ע – יו"ט עמ' רס"ב ובשו"ת ויען הכהן ח"א סי' ל"ח אות ג').

בספר "וספרתם לכם (להרה"ג רבי דקל הכהן שליט"א) הביא (בעמוד ט"ז) שמרן ראש הישיבה שליט"א בהסכמתו לספר חמדת אברהם (ביין) ביאר זאת לפי שאין זה ברכה ממש אלא בקשה בעלמא ע"ש וע"ע בכה"ח (סימן קפ"ז אות ד') 

עירוב פרשיות שנו כאן!
בטור ובש"ע מבואר שמסתפרים אחר ל"ג בעומר מכיון שפסקו למות ע"כ וכוונתם שאם פסקו למות א"כ גם האבלות מפסקת. כמו שהאבלות על החורבן מפסיקה אחרי ט"ב. ולא הזכירו כמו שהאבלות 

מעיקר הדין בארץ לא חייבים לנהוג במנהג זה (אא"כ המשיכו לנהוג בו שלוש שנים ברציפות ולא אמרו בלי נדר) אבל ראוי ורצוי לנהוג במנהגי אבותינו ובפרט שבמנהג זה נוהגים גם בארץ ההולכים אחר תורת הסוד אבל אם יש צורך ובפרט כשהוא קטן יש להקל

לפי הדין אין יום זה נחשב יו"ט אמיתי להתיר בו דברים האסורים בימי העומר (עיין ישכיל עבדי ח"ו חאו"ח סימן י' ובתשובות הראשל"צ דאז (בזמן הקמת המדינה) הגרצ"ב עוזיאל בתשובתו שנדפסה בשו"ת שיירי כהונה החדש חאו"ח סימו נ"ד) וכ"ש שנדחה ביום