אם המקוה בביתם, ואין הדבר מפריע לא לבעל ולא לאנשי הבית, ולא בא על חשבון תפקידה בבית – אין איסור בדבר, ומותרת לטבול כדי להוסיף טהרה, כמו שמצינו באחרונים שכתבו שהיו הנשים טובלות בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים, כדי להיכנס לימים אלו בטהרה יתירה. אבל כתב בטהרת הבית (חלק א' עמוד לה) שאם היא בזמן טומאתה, אסורה לטבול שלא יבואו לידי מכשול. ע"ש. אולם בזמן טהרתה, שאין חשש מכשול, אין בזה איסור.
אמנם לא שמענו שנשים טובלות בערב שבת קודש וכיוצא לתוספת טהרה, וגם בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים, בזמן הזה פשט המנהג ששום אשה לא טובלת אפילו טהורה. אבל אפשר משום שהדבר קשה, וגם בהוראה כללית אם תנהגנה הנשים כן, אפשר שיבוא לידי מכשול. אבל אשה לעצמה בביתה בצנעה, נראה שרשאית לנהוג כן. וכמו שיש נוהגות לטבול בכניסתן לחודש התשיעי להריונן ואומרות שהיא סגולה ללידה קלה.
ומכל מקום יש לידע שאין הטבילה עיקר בעבודת ה' ובטהרת האדם, ובין באיש בין באשה העיקר הוא במעשים ובמדות הטובות, ובטהרת הלב.
ואשה העיקר שתהיה צנועה במעשיה, בבגדיה ובדבוריה, ותשתלם בצרכי הבית, לעזור לבעלה ולבניה להכין להם האוכל בזמן, והבגדים שיהיו מסודרים, ולעזור להם בלימודם וכיוצא. ולא תשב כל היום ותתפלל ותקרא תהלים ופרק שירה, וסיפורי צדיקים וספרי מוסר ותלך לשיעורים ותרבה בטבילות וכיוצא, ותזנח את תפקידה העיקרי.
ולכן דוקא אם נמצאת בזמן טהרתה, ועושה תפקידה בשלמות, ושלמה במעשיה ובצניעותה, והמקוה בביתה, ורוצה לטבול בצניעות מידי פעם, רשאית ותבוא עליה ברכה. אבל בלא זה, אינו נכון. וגם תזהר שלא תרבה בזה, שלא יצא מזה דבר שאינו מתוקן. ותן לחכם ויחכם עוד.