שאל את הרב

אם מדובר בכלי עם שפריצר אין צורך כלל, וכן בכלי שאחרי הניקוי מניחים בו את הספוג אין צריך כיון שהנוזל שבתוכו קר ואין גורם לפלוט טעם ולהבליע לכלי וגם הטעם נעשה פגום מכח נוזל הכלים.

כתב מרן מלכא זיע"א בספרו חזון עובדיה (ארבע תעניות עמוד שע"ה) שמי ששכח לומר נחם בבונה ירושלים יש לו לאומרה בעבודה דהיינו בברכת רצה במקום שאומרים ברכת יעלה ויבוא. וכתב לבאר שכן מקומה מן הדין. מכל מקום אם אמרה בשומע תפילה אינו צריך לחזור ולאומרה בעבודה. ומכל מקום מה שהורה הרב, כן כתב הרב תורת המועדים (חלק ארבע תענות סימן י' אות ז' עמוד רצ"ג) עיין שם.

המאירי מוכיח בשני המקומות שהוצאת ראשו חוץ לפרוזדור הוי לידה ולכן כתב בשבת שאם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור בין השמשות אינו נימול לא ביום שישי ולא בשבת כיון דהוי ספק ונימול ליום ראשון, וכן הוא הדין בנידה. וצריך לומר מה שכתב מבעוד יום פרושו בין השמשות ומה שכתב מבעוד יום הוא לאפוקי ליל שבת. ומוכח הדבר בדבריו שכן אמר דהוי מילה שלא בזמנה ולכאורה לא מובן שהרי אם הוציא ראשו הוי לידה נימול ליום שישי, ואם אין זה לידה נימול לשבת ומילה בזמנה היא. אם תאמר שהסתפק מהו לידה מוכח בדבריו שאין זה ספקו כמו שכתב בתחילת דבריו לענין דם. אלא ודאי הספק בזמן ובזמן שיש בו ספק הוי בין השמשות.
והשתא אין סתירה בדבריו ובשתי המקומות דבר אחד הוא.

ראשית איני יודע מהו המנהג הזה שכן מצינו אנשים שבאים לבית הכנסת ומניחים שם תפילין ומברכים בקול כדי שיענו אמן.
ועיין בשלחן ערוך (סימן ל"א סעיף ב' בהגה) ובמשנה ברורה (סעיף קטן ח').

1. הרב בהלכה דיבר בגרעינים שנמכרים בחנות ועיקר גידולם בשביל הגרעינים.
ובסוף הערה 57 דיבר בגרעינים שנלקחים מפירות שעיקר גידולם בשביל הפרי ואין זו סתירה כלל.
2. הרב דיבר בקליפה הנאכלת כמות שהיא.
ובהערה כתב אליבא דהרשב"ץ שלדעת הרשב"א הטעם בגרעינין משום שנזרקין אף על פי שראויים אם כן הוא הדין הקליפה וכיון שגידול הפרי לא בשביל הקליפה חוששים לדעת הרשב"א כמו שכתב בסוף, הערה 57.

ס"ט הם ראשי תיבות של סיפיה טב ופרושו שבסופו יהיה טוב.
ועיין למורינו ראש הישיבה באור תורה (תשמ"ג תמוז סימן ק"י סעיף קטן ג', וכן תשס"ט עמוד תרפ"ט). ועיין עוד להרב ברכת יהודה (חלק ו' עמוד שי"ח). וכל אדם יכל לסיים כן אחר שמו!

בישיבה נוהגים שלא לומר תחנון אבל הלל אין אומרים אלא נשמת כל חי.

אם אוכלם ביחד ואינו מתכוון להנות מכל אחד בנפרד מברך מזונות (ברכת ה' חלק ג' פרק י' הלכה ה' והלכה כ"ז והלאה).

ימשיך כסדר הרגיל.
ועיין לרב בן איש חי (שנה ראשונה פרשת כי תשא אות י"ח) שכתב ואם אחד אינו מתפלל עם הציבור ושמע הציבור אומרים ואנחנו משתחווים וכו' גם הוא ישתחוה עמהם, ואף על פי שאין כאן חיוב כמו במודים.עד כן. משמע שאינו צריך לומר עלינו לשבח. אם כן כל שכן מי שנמצא באמצע תפילתו שימשיך כסדר כרגיל.
ועיין עוד בספר הלכה למשה (להרב יניב נסיר שליט"א) סימן א' שהרחיב בנידון וכן העלה להלכה.

כתב הרב פרי מגדים (סימן צ"א אשל אברהם סימן ג') "ולהניח תפלין של ראש יזהר בשעת הברכה (למנהג האשכנזים שמברכים גם על תפלין של ראש) שלא יהא ראשו מגולה" וכו' עד כאן דבריו. והביאו הרב כף החיים (שם אות י"ד) ומשמע שלהניח התפלין אפשר בראש מגולה.
ולפי דבריו מה שכתב מרן (שם סעיף ג') "יש אומרים שיש לשחות שלא להכנס לבית הכנסת בראש מגולה", היינו שאין בראשו כלל כיסוי ראש ומראה עזות אבל כשיש צורך לזמן מועט אפשר. וכן ראינו מעשה רב למרן ראש הישיבה שליט"א.