לקח ספר מהספריה כשהיה קטן ולא החזיר

בפשטות, על פי הסיפור שסיפרתם, המשכיר צריך לפצות על ימי העבודה וגם על מה שאי אפשר להשתמש בחדרי המקלחת, אבל אי אפשר לפסוק בלי לשמוע את שני הצדדים, ובלי לדעת בדיוק את פרטי המקרה. תוכלו לפתוח תיק בבית הדין של הישיבה או ללכת לתלמיד חכם בורר המוסכם עליכם שידון בזה.

אם יש לכם אפשרות להשיג את החוזה שחתמתם עמו יהיה מה לדון בזה. אבל אם לא אי אפשר להקל מכיון שיכול להיות שהחתימה עמו כוללת שלא תקנו את הדירה הזאת לעולם ובשום אופן שלא דרכו. לכן אין ברירה אלא לשלם ליורשים או להגיע עמהם לאיזה פשרה. ולשלם לבתו אי אפשר אם יש לו בנים, כי הבת אינה יורשת לפי דיני התורה, אלא אם כן אין לו בנים (תשובה זו נענתה לאחר התייעצות עם אב”ד משפט וצדק הגר”ד עידאן שליט”א).

אם הוא לא ידע עליך, המחילה שביקשת הועילה, ותיזהר מכאן ולהבא. יישר כח!

קראתי את כל הסיפור, ואני רואה את הדברים בצורה שונה: בהתחלה הוא באמת רצה, והראיה שרצה לסגור וורט, ועד שאת הספקת להחליט הוא הסתפק מכל סיבה שהיא שלא עלתה לו לפני (וא”א לדעת מה הסיבה, להרבה אנשים יש מחשבות משונות ושטויות בראש), אבל לא התכוון כלל לעשות בזה גניבת דעת. ולכן אינך צריכה להקפיד עליו כלל, ואין ענין להתקשר או לומר לו משהו, פשוט לסלוח ולשכוח מכל הקשר שהיה ביניכם, ובלב טהור ונקי להתכונן לקראת הזיווג האמיתי שלכם שיבא בקרוב בעז”ה.

לגבי המתנות אם צריך להחזיר, יש דיון בזה בש”ע (אה”ע סי’ נ’ ס”ג). אך צריך להבין באיזה מתנות מדובר, הרי בדרך כלל אין נותנים מתנות לפני הוורט. ואם הכוונה לאיזה אוכל או שתיה שהוא קנה לפגישה, זה לא נקרא מתנה אלא דרך נימוס שאנשים יושבים יחד מביאים משהו לאכול, ולכן א”צ לשלם ע”ז כלל. ואם הכוונה למתנה אחרת נא לפרט לנו. (אחרי הפסח, כי האתר יהיה סגור לשאלות עד אחרי הפסח).

כשזאת הברירה היחידה, יש להחזיר לפחות בתורת תרומה.

– מובא בס”ח שאם עומד להכשל באיסור נדה, עדיף שיחטא באיסור שז”ל, ולא באיסור חמור יותר.

– כמו כן העצבות היא אם כל חטאת.

– אמנם מכאן ועד “להוציא בשמחה” הדרך ארוכה…

העיקר כעת להתחרט ולטבול(ולעת מצא תעשה התיקון), ולמלא את זמנך בלימוד תורה ובעשיה חיובית מתוך שמחה, ובע”ה תעלה על דרך המלך.

במצב ואינך יודע (וע"פ רוב אדם לא יודע) יש להימנע מחוות דעה, ובוודאי לא לבזות שום תלמיד חכם מכל צד, דכלל בידינו שב ואל תעשה עדיף ומובא כיוצ"ב בספר חפץ חיים שאם אדם אינו יודע אם לדבר על פלוני ואולי אפי' מצווה לדבר עליו כדי שישמרו או שלא יטעו וכד' או אולי אסור. הדין שאין לדבר מאחר שאם טעה בדמיונו, יענישוהו בעוה"ב ויאמרו לו, מספק היה לך לא לדבר. וכעין שאמרה אשת און בן פלת "אם משה אם קורח אתה לא שייך, ונצל בזכותה. ופעמים אחד צודק בחלק מהדברים וזולתו צודק בחלק אחר. וע"ז נאמר "המשכיל בעת ההיא ידום" ומה שכן צריך לעשות למנוע מבני ביתך ושומעי עצתך, שלא לדבר בזלזול על שום ת"ח ולכבד את כולם, ולהימנע מכל לשון הרע ורכילות ולהרבות שלום ככל שניתן, וע"ע בהקדמת ספר שבות עמי מאמר כבוד ת"ח

המקור לכך שהזכויות מחליפות בעלות – הוא (כמדומני) מחוברת הלבבות, ומי עלה שמים ויורד לומר אם זה קורה בכל מצב?

אם המדובר יודע שדיברו עליו – צריך לבקש את סליחתו (מלבד בקשת הסליחה מה' בווידוי וחרטה). אבל אם אינו מודע לכך – בקשת הסליחה עלולה להזיק ולפגוע, ולכן הורו כמה רבנים בזה לא לבקש את סליחתו. בכל אופן צריך להשתדל להוציא מליבות השומעים מה ששמעו, כגון לומר שהגזמת קצת. וכדומה

נראה לתת לגדולה זמן לחכות לה עוד שלושה עד ארבעה חודשים ולומר לה אנחנו ממתינים שלושה עד ארבעה חודשים, ואח"כ להתחיל פגישות, אולי אף זה יזרז אותה. (במידה והדבר תלוי בה). ופגישות אינן סיבות לעיכוב כ"כ, מאחר ועדיין אין זה חתונה, מי יודע כמה זמן ימשכו הפגישות, וזה עדיין לא פוגע בשם הטוב של הגדולה.

בד בבד לתת צדקה לנזקקים בני תורה שילמדו להצלחת זיווגה, אם אפשר לעשרה. היה מי שניסה כן והצליח לשני אחים.