דמי תיווך

בפשטות, על פי הסיפור שסיפרתם, המשכיר צריך לפצות על ימי העבודה וגם על מה שאי אפשר להשתמש בחדרי המקלחת, אבל אי אפשר לפסוק בלי לשמוע את שני הצדדים, ובלי לדעת בדיוק את פרטי המקרה. תוכלו לפתוח תיק בבית הדין של הישיבה או ללכת לתלמיד חכם בורר המוסכם עליכם שידון בזה.

אם יש לכם אפשרות להשיג את החוזה שחתמתם עמו יהיה מה לדון בזה. אבל אם לא אי אפשר להקל מכיון שיכול להיות שהחתימה עמו כוללת שלא תקנו את הדירה הזאת לעולם ובשום אופן שלא דרכו. לכן אין ברירה אלא לשלם ליורשים או להגיע עמהם לאיזה פשרה. ולשלם לבתו אי אפשר אם יש לו בנים, כי הבת אינה יורשת לפי דיני התורה, אלא אם כן אין לו בנים (תשובה זו נענתה לאחר התייעצות עם אב”ד משפט וצדק הגר”ד עידאן שליט”א).

אם הוא לא ידע עליך, המחילה שביקשת הועילה, ותיזהר מכאן ולהבא. יישר כח!

קראתי את כל הסיפור, ואני רואה את הדברים בצורה שונה: בהתחלה הוא באמת רצה, והראיה שרצה לסגור וורט, ועד שאת הספקת להחליט הוא הסתפק מכל סיבה שהיא שלא עלתה לו לפני (וא”א לדעת מה הסיבה, להרבה אנשים יש מחשבות משונות ושטויות בראש), אבל לא התכוון כלל לעשות בזה גניבת דעת. ולכן אינך צריכה להקפיד עליו כלל, ואין ענין להתקשר או לומר לו משהו, פשוט לסלוח ולשכוח מכל הקשר שהיה ביניכם, ובלב טהור ונקי להתכונן לקראת הזיווג האמיתי שלכם שיבא בקרוב בעז”ה.

לגבי המתנות אם צריך להחזיר, יש דיון בזה בש”ע (אה”ע סי’ נ’ ס”ג). אך צריך להבין באיזה מתנות מדובר, הרי בדרך כלל אין נותנים מתנות לפני הוורט. ואם הכוונה לאיזה אוכל או שתיה שהוא קנה לפגישה, זה לא נקרא מתנה אלא דרך נימוס שאנשים יושבים יחד מביאים משהו לאכול, ולכן א”צ לשלם ע”ז כלל. ואם הכוונה למתנה אחרת נא לפרט לנו. (אחרי הפסח, כי האתר יהיה סגור לשאלות עד אחרי הפסח).

המקור לכך שהזכויות מחליפות בעלות – הוא (כמדומני) מחוברת הלבבות, ומי עלה שמים ויורד לומר אם זה קורה בכל מצב?

אם המדובר יודע שדיברו עליו – צריך לבקש את סליחתו (מלבד בקשת הסליחה מה' בווידוי וחרטה). אבל אם אינו מודע לכך – בקשת הסליחה עלולה להזיק ולפגוע, ולכן הורו כמה רבנים בזה לא לבקש את סליחתו. בכל אופן צריך להשתדל להוציא מליבות השומעים מה ששמעו, כגון לומר שהגזמת קצת. וכדומה

נראה לתת לגדולה זמן לחכות לה עוד שלושה עד ארבעה חודשים ולומר לה אנחנו ממתינים שלושה עד ארבעה חודשים, ואח"כ להתחיל פגישות, אולי אף זה יזרז אותה. (במידה והדבר תלוי בה). ופגישות אינן סיבות לעיכוב כ"כ, מאחר ועדיין אין זה חתונה, מי יודע כמה זמן ימשכו הפגישות, וזה עדיין לא פוגע בשם הטוב של הגדולה.

בד בבד לתת צדקה לנזקקים בני תורה שילמדו להצלחת זיווגה, אם אפשר לעשרה. היה מי שניסה כן והצליח לשני אחים.

להסביר לגדולה שאם תסכיםשאחותה תתחתן זה יקרב את זיוגה משמים (כך אמר האדמו"ר מליובאוויטש זיע"א 

עיין בספר מעדני שלמה עמ' 46 – תשובות שהשיב מרן רבי שלמה זלמן אוירבך לשואלו שאין בזה ממש גזל ומ"מ אם הספר קיים עדין בשוק למכירה אין "להוריד" אותו אף שאין זה גזל גמור. ולמסחר שרוצה להסתחר עם הספרים אסור מדין תקנת הקהילות. וכתב שאפשר שיש בזה דינא דמלכותא דינא ולכן אם החוק אוסר לא פשוט שאפשר להתיר, וגם דעת מרן הרב עובדיה יוסף שיש בא"י דין דינא דמלכותא דינא. ועיין עוד ביביע אומר ח"ז חו"מ סי' ט' שדן בזכויות יוצרים ואסר משום דינא דמלכותא דינא.

פעולת השבירה נעשתה על ידך ולא ע"י בעל הקטנוע ואף שעשית בשוגג אדם מועד לעולם.

לכאורה יש כאן סיוע לבעלי החברה שיעברו על איסור גניבה. אמנם יש כמה סברות להתיר:

ראשית אין כאן לפני עוור לא תתן מכשול משום שבעלי החברה יכולים למצוא אדם אחר שיקליד וישלח חשבונות ואע"פ שעדיין יש איסור מסייע מ"מ הדבר שנוי במחלוקת דדעת הרמ"א (שו"ע יו"ד סימן קכ"א ס"א) שמותר לגמרי כשקיימת עוד אופציה.

ועוד שהעברה לא נעשית בנתינת החשבונות אלא רק בשעה שהמזמינים משלמים כמו שכתב הגאון בנין ציון סימן ט"ו ועוד אחרונים.

ואם בעלי החברה מחללי שבת בפרהסיא (ומסתבר שהם מחללי שבת שאם היו יר"ש ודאי לא היו גוזלים את הלקוחות ואם אינם מודעים יש להודיעם) (דעת הש"ך בשו"ע שם סק"ו) שאין דין מסייע.

ועוד שאין לך בטחון בכל חשבונית שאתה מנפיק אם בכלל יש באותה חשבונית דבר גנוב. (מקורות: יביע אומר ח"ב או"ח סי' ט"ו).

ואם יש באפשרותך להודיע למזמינים שגונבים אותם יש לעשות כן מדין מצות השבת אבידה (ואם המזמינים מחללי שבת לא קיימת מצות השבת אבידה).