1. המבטא והדקדוק הנהוגים אצלנו בישיבה, היו נחלת כל עדות המזרח, עד הדור האחרון שעלו לארץ ישראל "ולמדו" אותם שלא מדברים כך. ישנן עדות ששכחו כבר בארצם אות אחת או שתים, כגון בצפון אפריקה ששכחו את מבטא הבי"ת הרפויה, או בחאלב ששכחו מבטא הוא"ו, או במרוקו שחלקם לא הצליחו לבטאות את הקו"ף, או בפרס שחלקם לא הצליחו לבטאות את החי"ת ואמרו הי"ת (כמו ר' חייא במגילה דף כ"ג), ורוב עדות המזרח לבד מהבבלים שכחו את הדל"ת והתי"ו הרפויות. אבל באופן כללי המבטא הנ"ל היה נחלת כל עדות המזרח, ולעתיד לבוא יהיה נחלת כל ישראל.
2. בודאי שיש הוכחות ברורות וראיות חותכות רבות למבטא הנ"ל, מהגאונים ומהראשונים ומהאחרונים, וכן מההיגיון הישר. באחד מהשיעורים באתר הבאתי חלק מהראיות לכל אות ואות, ותוכל לראות עוד בספר "שפת אמת" או "קושט אמרי אמת" להרה"ג בנציון הכהן זצ"ל, או בספר אוצר מאמרים של מרן ראש הישיבה שליט"א.