ביטוי לא נכון בברכת כהנים

בפשטות כן.

בדוגמא בלטשאצר על כרחנו ששני השוואים נחים, כי כאשר עושים את השוא השני נע (כמו תשמרו) הוא נסמך על ההברה שאחריו, וכאן בהברה שאחריו אין הטעמה. וכמדומה שבלשון הקדש אין מילה כיוצא בה שיש שני שוואים באמצע מילה ואין הטעמה בהברה שאחריו.

כמו ת’ רק יותר עמוקה.

נראה שלא יפסיק בשום מקום.

כי ראה בכף החיים סימן בו או כו, שהביא מהאחרונים שכהן הקורא את קריאת שמע, (וכ”ש פסד”ז כמובן) אם אין כהן אלא הוא, מותר לו להפסיק ולישא כפיו, ולא יצא מפני כבוד הציבור. ומשמע שזה דווקא בגלל שהיה אתם אבל אם אינו מתפלל אתם אין בזה כבוד הציבו מה שאינו בא לשם, ועל כך לא יפסיק

במלה שמרה הקמץ נקרא כמו חולם והשוא הוא שוא נח.

אבל במזמור פ”ו בתהילים תפילה לדוד הטה וכ’ו שם הקמץ נקרא כמו פתח והשוא שוא נע. (אע”פ שלכאורה היה צריך להיות קמץ חטוף ושוא נע)

המנהג פשוט כדעת מרן לפשוט הידים כשגביהן כלפי מעלה, והכפות כלפי הקרקע. ולחומרא כדאי לזקפן מעט כלפי הקהל.

גם לדעת המקובלים אין זה מוסכם ורבים הם הסוברים שיש להשמיע לאוזניו, ואמנם כ”כ הבא”ח בשם מהרח”ו, אך מצאו שהמהרח”ו עצמו במקום אחר כתב הפוך, ע’ בכ”ז בשו”ת יצחק ירנן (ח”א סי’ כ”א). ולכן היות ולפי הפשט צריך להזכיר, ולפי הקבלה ג”כ יש אומרים להשמיע לאזניו, כך ראוי לעשות. וכן מורה מרן שליט”א.

ובפרט שכאשר לא משמיעים א”א לבטא את האותיות היטב, כמו שהערתם לנכון. וכדבריכם כתב בספר עטרת צבי על הזוהר (פרשת ויקהל דף ר”ב ע”א).

הט’ לא בולעת את הת’ וגם לא עושים את הט’ בשוא נע, אלא עושים אותה בשוא נח, ואח”כ ממתינים חלקיק שניה ואז עושים את הת’.

איני זוכר שכך אמר, ושאלתי כמה חברים וגם הם לא זוכרים. אם תוכל לציין לנו היכן אמר כן.

תפלה בנץ היא הידור הלכתי (ולהרבה פוסקים תפלה אחר כך היא דיעבד), ואילו כהנים אין חיוב והידור הלכתי לשמוע ברכת כהנים, לכן עדיף תפלה בנץ.

א) לא.
ב) לא שמענו.