טעה בקידוש שחרית
יצא ידי חובה, ואף הוציא אחרים אף שהם עומדים ע”פ הסברות שכתבו הפוסקים לגבי קידוש של ליל שבת, עיין למרן בב”י סי’ רע”א וחזו”ע ח”ב עמ’ ט”ו ואילך.
בס"ד לרבנים שליט"א שלום הילקוט יוסף ועוד פוסקים מביאים שכשאדם הדליק אור בשבת באינסטינקט כדרך שעושה בחול, נחשב הדבר לשוגג. 2 שאלות בנידון. א.האם יש פוסק שאומר שזה מתעסק? ב. בהלכה מובא (לעניין טעות בתפילות שבת) שאם היה סבור שהוא יום חול, והתחיל אדעתא שהוא חול, ומיד כשאמר תיבת "אתה" כדי להמשיך חונן לאדם דעת, נזכר שהוא של שבת, צריך לסיים ברכת אתה חונן, ורק אחר כך לחזור לשל שבת, וכמבואר. אבל אם היה יודע שהוא שבת, ומתוך הרגל לשונו אמר אתה, כדרכו בכל יום, אפילו אם הוא בתפלת שחרית שאינה פותחת באתה, אינו גומר ברכת אתה חונן, אלא פוסק מיד ואומר ישמח משה וכו'. דחשבינן ליה כטעה בתפלות שבת והחליף בין שחרית למנחה, או בין שחרית לערבית, שאינו חוזר. פירושו של דבר שאם אדם עשה דבר כהרגלו בחול זה לא אומר שהוא שכח ששבת. העולה מן האמור שגם אדם שכדרכו בחול הדליק את האור בשבת (באינסטינקט) לא מקרי שוכח. ואם כן כיצד העמדנו אדם כזה כשוגג שהרי לא שכח ששבת ולא הייתה לו גם שגגת המלאכה.
א) הגדרת מתעסק היא שלא כיוון כלל למלאכה, כגון חשב להגביה את התלוש וחתך את המחובר. אבל הדלקת האור היא מעשה שנעשה בציווי המוח בהכרה ברורה, אלא שהאדם לא השקיע בו מחשבה מיוחדת.
ב) אדרבא משמע דלולי הטעם "דחשבינן ליה שטעה בתפלות שבת בין זו לזו", היינו מחזירים אותו, למרות שהטעות היתה בלא כוונה מיוחדת.
ובכל אופן נלע"ד שאין מקום ללמוד מדין זה, דהא בעלמא עקימת שפתיו אינה נקראת מעשה, ולפיכך אין מקפידים אלא על טעות השכל.