חיוב קריאת שמו"ת כשבתי כנסיות סגורים ואין קריאת התורה

על הדלקת נרות ההמונית שעורכים בלובי או בחדר אוכל  – אסור לספרדים לברך, הפיתרון הוא להדליק בחדר פנס חשמלי של נורת ליבון (לא לד) ולברך על הדלקה זו "להדליק נר של שבת"

גם בזמן הזה יש קריאה בציבור בכמה מניינים, כגון שיש להם עשרה שעשו בר מצווה בבית אחד או דרך מרפסות 

לחץ כאן לשיעור בעניין חיוב השלמת קריאת התורה בזמן הזה 

1. זמן הדלקת הנרות הוא רק מנהג ומעיקר הדין אפשר לקבל שבת דקות בודדות לפני שבת. אלא שמן הראוי לאדם לכלכל צעדיו בתבונה שיגיע לשבת בנחת ושלוה.

2. אסור. מפני שחל עליו חובת קידוש. ויכול לשתות ולאכול משהו קטן לפני שמקבל שבת.

3. אם יש לו צורך בשבת באותם בגדים, יכול להוציאם ממייבש הכביסה. להעביר כביסה אפשר אם יש לו בזה צורך. ושלא לצורך כלל אסור.

4. לדבר בשולחן שבת או בזמנים אחרים ששניכם בנחת ושלוה, בגודל מעלת השבת וקבלתה ביישוב הדעת וכדומה, וה' יגמור בעדך. ביקורת בשעות הלחוצות גורמת את ההיפך בדיוק, וכבר הזהירו על זה חז"ל שיש יצר הרע מיוחד בערב שבת לגרום מריבה בין איש לאשתו. אוכל להמליץ לך על הספר "שבת בשמחה" של הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א. כמובן לגשת לענין כלימוד משותף ולא כביקורת סמויה.

נראה דס"ל לאחרונים ז"ל ששקיעה שניה נקראת סוף השקיעה ביחס לשקיעה הראשונה הנראית לעניינינו, אבל הוא כולל את כל זמן בין השמשות. (לפי דרך ר"ת שקיעה זו היא הרגע שהשמש יוצאת מחלונה ונכנסת למקום שהוא מעל לרקיע ואורה נמשך אלינו דרך החלון ונעלם לאט לאט וכשנעלם לגמרי הוא צאה"כ וכל זמן זה נקרא שקיעה שניה) אלא כשאנו דנים על השקיעה שניה לשלול שקיעה הראשונה אנו קוראים לתחילת שקיעה שניה סוף השקיעה, שביחס אליה היא נקראת סוף שקיעה ולא שקיעה ראשונה. אבל מצד לשון סוף השקיעה אין בו הכרעה רק שמ"מ אם הוא נכתב בסתם, משמעותו לסוף השקיעה מכל וכל (ועיין עוד תוס' מנחות ב' ע"ב) ד"ה נפסל וכו' ואכמ"ל)

ומעתה אף שמרן ציין לתוס' שכתבו סוף שקיעה במשמעות שקיעה שקודם ביה"ש מ"מ הרי לא נתכון אלא לאפוקי שקיעה ראשונה אבל לא נחית אם בתחילת השקיעה או סוף השקיעה והאחרונים משמע להו בנר חנוכה שיש להדליקו בזמן שהחשיך לגמרי וכמו שמבואר בכמה ראשונים וכמו שביאר הב"ח ומשמע להו שסתם לשון סוף שקיעה שניה לאפוקי שקיעה ראשונה יותר משמע סוף שקיעה מכל וכל והיינו צאת הכוכבים.

ולפי האמור תבין שאין להקשות למה מרן לא כתב שלדעת הטור יש להדליק בצאת הכוכבים, שנראה שמרן בב"י לא נחית לזה אלא לבאר למה הוסיף על לשון הגמ' שאמרו סתם משתשקע החמה, וגם האחרונים לא ביארו כן בדעת מרן אלא ע"פ דברי הראשונים שכתבו כן. ואם היו יודעים שדעת רוב הראשונים אחרת היו פוסקים כן ומפרשים כן בכוונת מרן שלשון "סוף השקיעה" אינה מכריעה וכאמור. (מלבד הגר"א שנראה שמבין שלשון סוף השקיעה בסתם משמעות צאה"כ אלא שהוא חולק על מרן ודעתו כשאר הראשונים ע"ש ודו"ק  

גם בסידורים שנדפסו בג'רבא (תפלת החודש?) מופיע "לכו נרננה" 

ואין להתקוטט בעבור זה, עוד כמה דקות לברכה.

יש ראשונים שסוברים שבעניית ברכו מקבלים שבת, ולאו דוקא תפילת ערבית, ראה בחזו"ע שם עמ' רצ"ה.

אין הבדל בכל הנ"ל – כל שמדליק אור באותו חדר מותר ואפ' אור קטן (כה"ח יו"ד סימן קט"ז אות מ"ט) 

מסתבר כהצד השני, כי כל היתר ההחלפה הוא משום שזה המשך מצב קיים וכאן שאינו יכול להמשיכו נחשב כהטמנה חדשה, וכעין זה כתב בפסקי תשובות (הערה 52)

בבן איש חי (ש"ב פרשת וארא ס"ב) מבואר לומר לכיון מערב מזמור הבו לה', לכה דודי,ומזמור שיר ליום השבת, וה' מלך וכן נוהגים בבית מדרשו של מרן ראש הישיבה שליט"א 
ומ"מ אם אף אחד לא נוהג בבית כנסת שלכם, ואם יעשה כן יש חשש שיראה משונה בעיניהם, לא כדאי להיות שונה מהם ודי שיפנו למערב באמירת בואי כלה

אם רגילה להדליק באופן קבוע 12 נרות לכבוד שבת ולא אמרה שזה בלי נדר אין נכון לפחות מהם (עיין בכף החיים סימן רס"ג ס"ק י"א וי"ב) אבל יכולה לכוין בהם שזכות הצדיקים שדמותם חקוקה על הנרות תעמוד לה ולזרעה ברוחניות ובגשמיות