בפרשת חיי שרה (כו, ו): "ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות..." ובפירוש רש"י: שמסר להם אברהם שם טומאה כישוף ומעשי שדים. ובפורים אנו אומרים שצריך לתת מתנות לאביונים ומתכוונים אנו למתנות טובות. ההבדל בפרוש לא ברור.
בדרך כלל "מתנות" פירושו מתנות טובות – כסף או שוה כסף, אך גבי אברהם כבר נאמר למעלה שנתן את כל אשר לו ליצחק, וא"כ לא נשאר לו כלום, ומה יכול לתת לבני הפילגשים? ולכן פירש רש"י שנתן להם שם טומאה (רא"ם ועוד על רש"י).
ורמז לזה שהמתנות אצלנו נכתב חסר "מתנת", לרמוז שאין זה מתנות ממש, אבל "מתנות לאביונים" (אסתר ט, כב) נכתב מלא וא"ו. (ובפירוש הברטנורא על רש"י כתב שזה נרמז במלת "פילגשים" חסר יו"ד (כפירוש רש"י). ולא הבנתי כוונתו).
מאת: פלוני | תאריך: ג׳ בכסלו ה׳תשע״ה – נובמבר 25, 2014
במה שלא הבין כבודו כוונת רבינו עובדיה. נראה לומר שרבינו עובדיה דורש ״פלגש״ לשון אמגושא שהוא לשון מכשף כמו שמובא בכמה מקומות בש״ס ראה בבא בתרא נה. ״ההוא אמגושא דהוה חטיט שכבי״ ועוד.
הנה קצרתי בדברי ולא הבאתי לשון קודשו של רבינו עובדיה מברטנורא, וזה לשונו: גמיר ליה מדכתיב הפלגשם חסר דקרינן ליה פלגש שם, כלומר שמות הטומאה מסר להם. עד כאן לשונו. וממילא אע"פ שפירוש כבודו נחמד ונעים (אם כי לא ידעתי מה ידרוש באותיות "פל" הנותרות. וכעין זה הקשה הרא"ם על רש"י כאן מה יעשה עם המ"ם סופית. ע"ש). מכל מקום בלשון הרע"ב מבואר שדורש מלשון "פלגש שם", וא"כ ודאי לא נתכוון לפירושך.
אולם כעת נראה לי כוונתו פשוטה לפניה, כי גם שמות הטומאה יש להם אחיזה בקדושה, ובלי זה לא היה להם חיות כלל כידוע, רק הם כפלגש לעומת שמות הקודש, וזהו "פלגש שם", דהיינו "שם" שהוא כ"פלגש" והם שמות טומאה. כן נראה לי. ועיין להשל"ה הקדוש (פרשת חיי שרה, תורה אור, אות יו"ד) שדרש "פלג שם", ופירש ששמות הטומאה הם חצי שם קודש וחצי של טומאה כמו המלאך ס"ם, שהוא פלג שם קדוש והשאר טומאה. ע"ש. והוא כעין הנ"ל.
Google