אי עשיית קידוש בראש חודש

1) לא לשנות בלי סיבה.

2-3) בכלל של ראש חדש, הספרדיםלא יברכו עליו גם כשיש מנין. והאשכנזים נהגו לברך (גם ברכה אחרונה) לקרוא את ההלל אף כשאין מנין (ע' סי' תכ"ב ס"ד).

כבר עמדו בזה, ומרן ראש הישיבה נר"ו באו"ת (כסלו תשמ"ט עמ' קצ"ט) כתב שהיא מחלוקת ראשונים, והביא שבכה"ח (סי' כ"ה אות צ"ד) בשם שער הכוונות והאחרונים מבואר שהנכון לקפל התפילין אחר הקדיש של מוסף. וע"ע באו"ת אלול תשס"ד (עמ' תתנ"ב) באורך.

מדברי הב"י (סי' כ"ה) מתבאר שגם באופן כזה יחלוץ תפיליו. וע"ע בלשונות הפוסקים המובאים בחזו"ע חנוכה (עמ' ש"ב).

ניתן להקדים אחר שזה רק מנהג ומהיות טוב יעשו שוב (בלי הנכדים) גם בליל שבת.

אם יש להם זמן ואפשרות נכון שכל הציבור יקפל התפילין, ולא ישאירוהו כך ללא הקיפול, ואין כ"כ חשש להפסק מאחר שהקדיש חוזר על מה שהיה ולא על התפילה שלאחריו. וכמו שביאר כל זה מו"ר ראש הישיבה באור תורה (אלול תשמ"ו סי' ר"ז אות ב', כסלו תשמ"ט עמ' קצ"ט, אלול תשס"ד עמ' תתנ"ה). ע"ש וע"ע באור תורה שעתיד לצאת בקרוב (שבט התשע"ט) במכתבי תורה בענין זה.

א. אדרבה, ביום שבת אנחנו מהדרים לומר את מזמור היום לא לאחר התפילה אלא בתוך התפילה. הלא זהו המזמור הראשון שאומרים בזמירות של שבת (לאחר ברוך שאמר).

ב. לא נוהגים לומר. וצ"ע אם בבית המקדש היו מוסיפים מזמור לר"ח כאשר חל בשבת.

ג. בחנוכה פשיטא שלא מוסיפים. כי ודאי לא היו אומרים בבית המקדש אלא מזמור ליום השבת.

אין עולים בר"ח (מקור נאמן ח"א סי' תשס"ו). אלא יקדימו יומים שלושה לפני כן (כי גם בער"ח אין נכון לעלות, בפרט מחצות היום).

כאשר יש שני ימים יש אומרים: "חדושיה ביום פלוני" (היום הראשון של ר"ח שהוא ל' לחודש הקודם) וקבעיה ומנייניה ביום פלוני" (ביום השני של ר"ח שהוא א' לחודש הבא). והטעם לזה כיון שחודשה של הלבנה כ"ט ימים וחצי נמצא שיום השלושים חציו שייך לחודש הקודם וחציו לחודש בהא, ולכן אומרים ש"חידשיה" של החודש הוא ביום ל' שאנחנו מקדשים את החודש בזמנו, אך "קבועיה ומנייניה" היום שבו ר"ח נקבע וממנו אנו מונים מספר ימי החודש  א' ב' ג' הוא יום פלוני (כן מבאר בשבלי הלקט סימן קס"ח וציין אליו בעלון עומקא דפרשא פרשת בא תשס"ט וראיתיו בתוכנת אוצר החכמה) 
וממילא קיבועיה פי' היום שנקבע לתחילת החודש ומנייניה  פי' היום שנקבע לתחילת החודש ומנייניה פי' היום שנקבע לתחילת החודש ומנייניה פי' היום שממנו מונים את ימי החודש ובספר עלי תמר ( ירושלמי סנהדרין פ"ה ה"ג עמוד קנ"ה ד"ה ובעיקר )כתב שחדושיה קאי על יום המולד, ושכן מנהג בבל, ואייני יודע מנליה, ואם באמת כך מנהגם ובמס'  ערובין (פ"ג ה"ט עמוד קע"ג בד"ה והנני) העיר על הנוסח הזה שאין לו שורש בראשונים ונעלם ממנו לפי שעה דברי השבה"להנ"ל, ומ"מ שם מבואר כמ"ש שחדושיה קאי על יופ אדר"ח וקבועיה ליום בדר"ח

נראה שיש לך לנעול במפתח את הדלת של החדר שהאשה ישנה בו, דבכה"ג אין יחוד וכה"ג כתב החזו"א יו"ד (סימן צ"א סק"ה) ע"ש. ודלת הבית הראשית אין נפק"מ או שתשאיר פתוחה או שתסגור והמפתח אצלך, דבזה כבר אין חשש יחוד כלל, כי היא ישנה בחדר לבדה, ואין לו אפשרות ליכנס שמה.
ומ"מ מ"ש שהוא לבו גס בה, איני יודע כוונתך אבל עצם הענין, ודאי שאינו ראוי ואינו נכון, כי אף שהיא גיסתו, אין צריך להיות קשר ביניהם, ויש לשמור מרחק ככל העריות כולן, ושומר נפשו ירחק כדין, ואין אפוטרופוס לעריות כידוע.

1. זכורני שדעתו של מרן ראש הישיבה שליט"א נוטה שבמקרה כזה אין לענות אחריו אמן, אלא שלא הכריע בזה בבירור (אגב גם הגר"ש משאש זצ"ללא הורה לברך על ההלל, אלא בבית הכנסת שכולם מרוקאים אבל במרוקאי המתפלל בבית הכנסת של עדות אחרות מודה שאין לו לברך על הלל (עיין שמש ומגן ח"ד סימן ט"ו)
2. נלע"ד שלכתחילה אין לנו"לחפש" ברכות השנויות במחלוקת, ורק אם אירע ששמעת תענה.