להלן תמלול הדברים מתוך עלון בית נאמן מספר 7

העכבר המרוצה מהתפנית הברורה בעלילה, יוצא החוצה ומיד החתול תופס אותו. "איפה הכלב שנבח כאן כמו משוגע?" שואל העכבר את החתול, "חשבתי טרף אותך…". "אתה רואה", משיב החתול, "היום מי שלא יודע שתי שפות לא יכול להסתדר בחיים"…

ואין הדבר פשוט כלל, וכמו שמסופר על רבי זושא מניאפולי שדרכו בקדש היתה לעשות המצוות בשמחה רבה, תוך התרגשות והתלהבות עצומה. במיוחד מחבב היה את מצות נטילת ארבעת המינים והדלקת נרות חנוכה, ובשעת עשייתן היה רוקד, מפזז ומכרכר וכל כולו להבת שלהבת יוקדת אש דת.

שנה אחת בליל חנוכה התלהט כל כך בעריכת נרות החנוכיה, עד שמגודל הדבקות נתקלה ידו בחנוכיה, וזו נפלה לארץ ונשפך שמנה.

מנהג שריפת המן | “ועיני נרשעים תכלינה” |

בספרו “נפש חיה”, מסביר הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ”ל

מסתמא שהיה, אבל מאחר ולא נמצא בתנ"ך וחז"ל

שילוב זה המאפיין את חג הפסח – זכירת גודל הנס עם זכירת המצב העגום, מעמיד את הרגשת החירות במקומה הנכון.

טעם קריאת ואברהם זקן כדי לעורר את החתן

ישנו ספר מעניין הנקרא "הברת החסידים" של רבי

בפשטות אם שכרת אותו למלאכה מסויימת אינך יכול

לא כדאי לעורר נקמה בגוים בימינו, התוספת "ותשמח"

דף ס' עמוד ב' תחילת פרק איזהו נשך

הכהן שקנה את העלייה בשחרית צריך לשלם מה

להשתדל כמה שיותר לעשות בכל עת וזמן רצון

פאות של פעם, יש שהקילו בהם. פאות של

אדם לא ידע את המתיקות של התורה עד

כל מה שאדם עושה לעצמו עושה – סיפור

א. איני מכיר סגנון האלשי"ך בש"ס ולא ספרים

כבר נודע שבענינים שאין בהם נפק"מ להלכה מותר

1. שמבזה וכ"ש אם מקלל זה איסור, ואם