קווים לדמותו של מוה"ר הרב משה לוי זצוק"ל – ספינת ההלכה
השעה 11:00 בבוקר. השיעור בעיון כבר אמור להתחיל.
קרא שאלההשעה 11:00 בבוקר. השיעור בעיון כבר אמור להתחיל.
קרא שאלהוהוא מפעיל את ‘נשק יום הדין’, מנסה את כוחו בדרך מקורית משלו. חדל הוא לרגע מן המאמץ המחשבתי, נעמד בפנת החדר, פונה לחונן לאדם דעת, ובתחנונים מבקש בתפלה נרגשת מעומק לבו: "רבונו של עולם! אנא! התאמצתי בכל כוחי, כל אשר בכוחי עשיתי, חפץ אני בכל מאודי למצוא תשובה לקושיא. בלי יישוב אינני הולך לישון! מוכרח אני למצוא תשובה! עלול אני להפסיד תפלה ביישוב הדעת, אם לא אִישַׁן. אנא ממך, האר את עיני ביישוב אמיתי!".
קרא שאלהעל אף הרמה הגבוהה שבה מתנהל השיעור, השיעור מובן ובהיר ביותר. הסברתו של רבנו בהירה, צלולה וקולחת. דבר דבור על אופניו בבהירות הביטוי ובחדות המחשבה. יש לו לרבנו דרך נפלאה להבהיר את הדברים המסובכים ביותר ולהגישם בפשטות על מגש של כסף לכל אדם.
"הגעתי לשיעור כתינוק שאינו מורגל עדיין במאכלים" מתאר אחד מהשומעים בצורה ציורית "אלא שרבנו פירק את הסוגיא לחלקים קטנים והגישם כְּדַיְסָה לתינוק. כך, אפילו אני הצלחתי להבין!".
קרא שאלהאוי שוד ושבר! זעקות הכאב נשמעו לכל עבר. הצבע מפניו של ראובן אזל, ונחל דמעות מעיניו נזל. שמעון חרד לשלומו, וניסה לנחמו, אך הרגיש כמדבר עם עצמו. הלוך להרגיעו והציע לו כוס מים להשיב נפשו, אך בקרקע היה נתון ראשו. בצר לו ומר,
קרא שאלהלאחר שעיין זמן מה, חזר הילד שוב לאביו ובפיו פירוש שונה, אך גם אותו דחה האב, ושוב דחק בו "בוא ואפרש לך, זה תירוץ קשה…", אך הבן לא אבה. "מדוע אבא מצליח להבין ואני לא?!" טען בלהט "רוצה אני להבין בכוחות עצמי, כדי שגם כאשר אבא אינו נמצא לידי אוכל להבין את הסוגיא".
קרא שאלהתולדותיו של מייסד הישיבה בא"י ומנהלה הרה"ג הצדיק רבי שמואל עידאן זצ"ל בבואנו להעלות את זכרו של הרב המנוח זצ"ל ולכתוב את תולדותיו, בחובתנו להדגיש שאיננו מתיימרים להקיף את כל מסכת חייו המופלאה, מאחר שהיה הרב רב פעלים לתורה ולתעודה, אשר עשה רבות להגדלת תורה ולגמול חסד, ורב הנסתר על הנגלה, ורק באנו לתת פרטים מרכזיים בחייו ובפועלו, כמו הוצאת ספרים והקמת הישיבה ועוד. בתחילת המאמר כתבנו בקצרה גם על דמותו של אביו זצ"ל.
קרא שאלהלעכברים יש שני אויבים הרודפים אותם עד חורמה – החתול ובעלת הבית. החתול אורב עליהם לטורפם, ובעלת הבית מעוניינת להכחידם. אך הבדל גדול יש ביניהם: בעלת הבית לא רוצה בקיום העכברים ולכן היא רודפת אחריהם, ואילו החתול רוצה בקיום העכברים ושש לתופסם ולטורפם.
קרא שאלההנני להקדים שבכדי להשיב תשובה כתקנה היה צריך
קרא שאלהזהו סוד ההצלחה בכל ביקורת, הן בין בני זוג, הן בחינוך ילדים והן בכל יחסי אנוש. תחושת כפיה יוצרת מרדנות. אין אדם שמעוניין שאחרים ינהלו את חייו. החכמה היא לגרום לו להתנהל נכונה, על ידי שמביאים אותו למצב שהוא יבחר בכך, ולא ירגיש כפוי מצדנו.
כיצד עושים זאת?
קרא שאלהעיקר המטרה במצות כיבוד אב ואם, לעורר הכבוד העליון שנוכל לכבד את יוצרנו. שכן אין דרך אחרת להגיע לכך שהאדם יכבד את ה’ באמת, כי-אם על ידי שיכבד את הוריו.
קרא שאלהוכצפוי, המעשה עורר עליו התקוממות גדולה. אותם אנשים שהיה נוח להם בהמשך מעשי ההפקרות, הוציאו עליו לעז וטענו כי המניע לפעולתו לא היה חף מנגיעות אישיות, ומאחורי מעשהו עמד רצון להתבלט ולהראות קנאותו! והיה להם סימוכין לכך מהגנים המשפחתיים: סבו (יתרו) היה עובד אלילים (וכמו שכתב רש"י: "שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל").
קרא שאלהאף כאן נזקקים אנו למבטו הזך של רבי אברהם בן הרמב"ם: המעפילים לא שמו לב לנקודה שחטאם בפרשת המרגלים לא היה בעצם ההשתדלות, כי אם בכך שהגיעו לזה, ואחר שהגיעו, לא שייך להפכם למאמינים כפייתיים. כרגע הם בדרגת בטחון פחותה יותר וההשתדלות לגביהם היא חיוב. במצב זה, להתנהג כבוטחים הרי זה נחשב כהוללות והסתמכות על נס, לכן אסר עליהם משה לעלות. וכאשר עלו, הכתוב מגדיר את מעשיהם בחריפות "ותזידו ותעלו ההרה" (לקמן יד, מג). וכשם שנענשו על חוסר בטחונם במרגלים, באותה מדה נענשו על בטחונם המופרז במעפילים, כי "לא כל הרוצה לטול את השם, יבוא ויטול" (ברכות פרק ב’ משנה ח’).
קרא שאלהואין הדבר פשוט כלל, וכמו שמסופר על רבי זושא מניאפולי שדרכו בקדש היתה לעשות המצוות בשמחה רבה, תוך התרגשות והתלהבות עצומה. במיוחד מחבב היה את מצות נטילת ארבעת המינים והדלקת נרות חנוכה, ובשעת עשייתן היה רוקד, מפזז ומכרכר וכל כולו להבת שלהבת יוקדת אש דת.
שנה אחת בליל חנוכה התלהט כל כך בעריכת נרות החנוכיה, עד שמגודל הדבקות נתקלה ידו בחנוכיה, וזו נפלה לארץ ונשפך שמנה.
קרא שאלהכדי לרדת מן ההר אל העם, היה מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל משתמש בכל דרך אפשרית – גם בהומור. באהבת זיכוי הרבים שפיעמה בו, לא התחשב בכך שהדבר עלול כביכול להוריד מרמתו התורנית, ועשה כל אשר לאל ידו, העיקר לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים * לרגל חג הפורים, אספנו בחופנינו צרור דברי חידוד, שנינה ומליצה שיצאו מפי קדשו של מרן *
קרא שאלההלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט"א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט"א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש"י לר"ת).
קרא שאלהשאר העמים התבוננו נקודתית בכל מכה ומכה בפני עצמה, ולכן תלו זאת באיזה ‘מזל’ או ‘אליל’ רע שהשתלט על מצרים, ואילו יתרו שם לבו על הקשר הפלאי הרקום בין כל עשר המכות, האורג אותם לכלל רצף אחד, והבין שלא יכול להיות כאן מזל אקראי. רק יד מכוונת – ידו החזקה וזרועו הנטויה של בורא העולם, יכולה לנהל את השתלשלות המכות בצורה כה מדויקת. המבט השלם על מכלול עשר המכות והסדר הפנימי שלהן, הקנה לו זוית ראיה בלעדית שהביאתו לעשות צעד מעשי – לכתת רגליו אל המדבר ולהתאחד עם העם היהודי.
קרא שאלהמורי ורבותי, כבוד הרבנים, כבוד ראש תנועת יחד.
קרא שאלהצוות ההצלה מנשים את בנו הקטן, שבדיוק פולט את מי הים שבלע, ומתחיל לנשום. "היה קשה אבל ברוך ה’ הצלנו את הילד שלך!" צוהל המציל.
"רגע, אבל איפה הכובע שלו?" מזדעק האבא, "היה לו כובע אדום!"…
אם אתם מזדעקים ובצדק כלפי מוחו המעוות של האב, לא יקשה עליכם להבין מה הפריע כל כך למשה
קרא שאלה