הדרך להשיג את כבוד ה’

#כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך (כ. יב) #

עשר הדברות מחולקות לשני צדדים: בצד ימין חמש מצוות שבין אדם למקום, ובצד שמאל חמש מצוות שבין אדם לחברו. המעניין הוא שמצות כבוד אב ואם שהיא לכאורה מצוה שבין אדם לחברו, ממוקמת בצד הימני וחותמת את חמש המצוות העוסקות בכבוד המקום ברוך הוא, ולכן הוזכר בה “ה' אלוקיך”, כמו שנזכר בחמש הדברות הראשונות (עיין אבן עזרא). וצריך להבין מה השייכות של מצות כיבוד הורים למצוות של בין אדם למקום?

הסביר זאת הגאון הקדוש רבי דוד אביחצירא זצ”ל והי”ד בספרו “פתח האוהל”, שמי שמכבד אביו ואמו, יזכה לכבד את הבורא, וכלשונו “סימנא טבא לו שבוא יבוא לכבוד מלכות שמים ליראה את ה' הנכבד והנורא”.

והרחיב בזה הרב כלי יקר על פי מה שאמרו במסכת קדושין (ל' ע”ב): “שלשה שותפים באדם: הקב”ה, אביו ואמו”. וכאשר אדם יבין שעליו לכבד אביו ואמו בעבור שמהם נוצר החומר והגוף הכלה והבלה, קל וחומר שיבין שעליו לכבד את אביו שבשמים, אשר נתן בו הנשמה, החלק המעולה הקיים לנצח. וזו הסיבה לכך ששכרה של מצוה זו הוא אריכות ימים, כי הדבקים בה' מקור החיים, זוכים לחיים ארוכים, כמו שנאמר “ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום” (דברים ד, ד).

ויותר מכך, מרן הראשון לציון רבי שלמה משה עמאר שליט”א בספרו “ברכת אליהו”, מחדש כי עיקר המטרה במצות כיבוד אב ואם, לעורר הכבוד העליון שנוכל לכבד את יוצרנו. שכן אין דרך אחרת להגיע לכך שהאדם יכבד את ה' באמת, כי-אם על ידי שיכבד את הוריו. וזאת מפני שקשה לכבד כבוד אמיתי למי שאין לנו בו שום השגה, וצריך בזה חכמה יתירה ועצומה עם רוב ההתבוננות. רק על ידי מצות כבוד הורים, עם השנים יתפתח בקרבנו הרגש לכבד את הורינו יולדינו, ומזה יתפתח בלבנו כבוד ליוצרנו ומקיימנו, באומרנו אם לאבי ולאמי אני מחוייב לכבד כל כך ולהכיר טובה, על אחת כמה וכמה שעלי לכבד ליוצר כל שנפח בי נשמה חלק אלוה ממעל.

והוסיף על כך הרב המגיה בברכת אליהו שם: לפי זה מה נפלאו דברי רבותינו (קדושין ל' ע”ב), שבזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. לכאורה לא מובן, מה הקשר בין כבוד ההורים לכבוד המקום, אך לפי הביאור הנ”ל מתבהר הענין ומאיר כאור החמה. אדם אשר מכבד את אביו ואמו, יכול להגיע ביתר שאת וביתר עז לכיבוד המקום יתברך, ולכן נחשב כאילו מכבד את השכינה! (וע”ע בספר “תורת המנחה” לרבי יעקב סקאלי זצ”ל דרשה כ”ד).

והרב ברכת אליהו ממתיק הדבר בפירוש נפלא על הפסוק “חן וכבוד יתן ה'” (תהלים פד, יב). ונשאלת השאלה וכי רק חן וכבוד נותן ה', הרי מידו הכל?

וביאר שלמעשה כל הכבוד נברא לה' יתברך, כמו שנאמר “מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור וגו', מי הוא זה מלך הכבוד, ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה” (תהלים כד, ח-י). ה' יתברך הוא מלך הכבוד ורק לו לבדו שייך הכבוד ולצורכו בראו. והחן הוא חלק מהכבוד. ומה שציונו ה' לחלוק כבוד לבני אדם מסוימים, אין זה כבוד השייך להם, אלא הוא יתברך חולק מכבודו ונותן לבני אדם אשר חפץ ביקרם, כמו הורים, או תלמידי חכמים, שכיון שע”י התורה נדבקים בשכינה ממש, אז זוכים לחלק מהכבוד שלו יתברך שמו, או כבוד למלך ישראל, כמו שאומרים בנוסח הברכה למלכי ישראל: “שחלק מכבודו ליראיו” (אמנם כשרואים את מלכי אומות העולם, מברכים שנתן מכבודו לבשר ודם, לפי שאין להם בו חלק כמו למלכי ישראל הדבוקים בשכינה, אלא הוא נותן להם מתנת חנם, לצורך הסדר והקיום בעולם).

הגאון רבי צדקה חוצין זצ”ל, מקפיד היה על כל קוץ ותג בהלכה, וכל לימודו היה על מנת לעשות ולקיים. כך דרש מעצמו, וכך דרש מתלמידיו. פעם למד בחברותא עם תלמידו, אחד מחשובי האברכים בירושלים, שהיה צעיר ממנו בכעשרים שנה. כשהגיעו לסוגיא העוסקת בדיני כיבוד אב ואם, ולמדו שכאשר היה רב יוסף שומע קול צעדי אמו, היה אומר: “אקום מפני השכינה שבאה” (קידושין ל”א ע”ב), האריך רבי צדקה להסביר בדברים הידועים ליודעי ח”ן, כיצד מרמזת האם לשכינה הקדושה וכו'.

לפתע, עצר ופנה לתלמיד בשאלה: “ואתה, האם מקפיד הנך לקום מלוא קומתך בפני אמך כשהיא נכנסת לחדר?”.

הצטדק התלמיד שכיום ההורים אינם מקפידים על כך, והורים המוחלים על כבודם – כבודם מחול (קידושין ל”ב ע”א). ומכל מקום, קם הוא קימת הידור, אך לא מלוא קומתו.

בו ברגע סגר חכם צדקה את הגמרא. לתמהון התלמיד, הסביר: “סיימנו להיום. לא יתכן ללמוד ולא לקיים! כשתבוא ותודיעני שאתה אכן קם בפני אמך מלוא קומתך – נחדש את לימודנו!”.

למחרת, בא האברך ובישר לרבו שאכן תיקן את המעוות וקם הוא בפני אמו מלוא קומתו, ורבי צדקה חידש את הלימוד עמו…