1. לגבי ביזוי אדם ברבים. כתב הרמב"ם (פ"ד

א. זו שאלה טובה, וראיתי בספר "דעת נוטה"

♦ דִּינֵי אֲמִירַת י"ג מִדּוֹת ♦ לִמְנוֹת י"ג מִדּוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתָיו ♦ אֹפֶן מִנְיַן י"ג מִדּוֹת ♦ דִּקְדּוּקִים בַּאֲמִירַתם ♦ תְּקִיעַת שׁוֹפָר בִּסְלִיחוֹת ♦ כַּוָּנָה וְדִקְדּוּק בַּסְּלִיחוֹת ♦ דִּקְדּוּקִים בְּנֻסַּח הַסְּלִיחוֹת ♦ מֵהִלְכוֹת תִּקּוּן חֲצוֹת ♦ תִּקּוּן חֲצוֹת עָדִיף מִסְּלִיחוֹת ♦ ועוד ועוד

במעמקי בור כלאו האפל במצרים, אסור יוסף בנחושתיים,

חלילה לבת ישראל כשרה לומר כך. חז"ל אומרים:

– אם הוא מוקף ד' מחיצות שלמות –

אחי היקר: הפסוק אומר: "תורת ה' תמימה משיבת

זה לשון מרן רה"י בשיעורו (גליון בית נאמן

בדרשה לעיני אלפים בניו יורק שנשא מזכי הרבים

וכי אפשר לצוות לאהוב את הזולת? הרי אהבה היא ענין טבעי שקשה לאדם לכפות אותו על עצמו

מסתבר לענ"ד שהסיבה היא מכיון שספרי הגר"מ אליהו

אם המקום מיוחד לאב, זה רק בשבת.  וביום

לימוד פרקי אבות בין פסח לעצרת | יום

יש בזה מחלוקת הפוסקים האם עדיף להביא את

תפקיד כיום: ר"מ ומנהל ישיבת "אור מאיר" ביפו ורב קהילת "הרמב"ם" ובשכונות תל-אביב.
תפקיד בעבר: ר"מ ומשגיח בישיבה קטנה "כסא רחמים", מלמד דקדוק עיבור ושירת ספרד בישיבה, והעורך הראשי של סידור "איש מצליח".

מה הדין למי שנתהפכה לו הרצועה קצת זמן

פרשת שופטים| כאשר יש לאדם שאלה הוא בעיה

איזה 'שבע ברכות' יש למצה?  | מדוע צריך

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

לא שהניגון המרוקאי שגוי אלא שהמנגנים המרוקאים שוגים

מה שפוסעים וחוזרים אל המקום שבו התפללנו קודם