תאכל טוב – תלמד טוב

ישנם כאלה הרגילים לראות את הצורך באכילה ושינה טובים ובריאים כדבר שלילי שיש להתנזר ממנו כמה שיותר. תיכף נלמד 'מעשה רב' מיצחק אבינו כי אין זה רצון ה'.

בפרשת תולדות, דורש יצחק מבנו עשיו דרישה הנראית בלתי מובנת בעליל: “וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת” (כז, ד). הבקשה תמוהה לכאורה, וכי מה ליצחק אבינו ולמטעמי העולם הזה, וכיצד יש לכך קשר לברכה אשר חפץ הוא להאציל לבנו?

לדברי רבנו בחיי אין כאן שאלה, הוא מסביר כי “אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם, אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת, כי בהתחזק כוחות הגוף, יתעוררו כוחות הנפש, ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש”.

נמצא כי יש קשר ישיר בין הגוף לנפש, וכדי ללמוד טוב ולהתפלל טוב, יש גם לאכול טוב. התנזרות קיצונית מצורכי הגוף הנורמאלים, פוגעת באופן ישיר בכל עבודת ה' הדורשת כוחות נפש רבים. וכבר ידוע היום שקשב וריכוז למשל מושפעים באופן ישיר מתזונה טובה.

אז נכון שיש ענין למעט בתענוגות העולם הזה, אבל זה דוקא כשהמטרה היא לשם תענוג גרידא, ולא כשהכוונה היא לעורר את כוחות הנפש לעבודת ה'. ונכון גם שיש ענין גדול לצום, אך זה דוקא בעתות מסוימות ולא באופן תמידי.

כל ההסתגפויות למיניהן הנהוגות על ידי אי אלו בחורי ישיבות חסרי הדרכה אמיתית (המכונים צו”ל – צדיק ורע לו), לפי רבנו בחיי גורמים לחסרון בעבודת ה'. ולא נדבר על הזלזול בציווי “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”.

וידוע על הרבה צדיקים גדולים שעינו נפשם בצומות וסיגופים, ולבסוף התנקם הדבר בבריאות גופם ונפשם, עד שהוצרכו לבטל הרבה מלימודם. במבוא לספר “פטיש החזק” (שעתיד לראות אור בע”ה בזמן הקרוב) כתב מורנו ראש הישיבה הגר”מ מאזוז שליט”א על ענין זה וסיפר על “צדיק אחד (בן דורו של הגר”א) שרצה לחקות את מנהגו של הגר”א לבלוע מאכלו מדי יום ביומו בלי ללעוס, וחלה בדלקת הגרון וסבל מחלות שונות ונפטר בקיצור שנים רח”ל. או אדם שיתחקה אחרי מנהגו של הגאון מווילנא לישון אך שעתיים ביממה, בלי ספק תוך כמה חודשים יוּבַל לאשפוז בבית החולים ושם יישן שעות הרבה, “כן יתן לידידו שנה”. ושמעתי מידידנו ר' יעקב אסוייד הי”ו שהרב יחזקאל אברמסקי זצ”ל אמר לנכדו: רצונך להיות יחזקאל אברמסקי? תישן תשע שעות ביממה. כששאלו לפשר דבריו השיב שהוא מוכרח לפי בריאות גופו לישון תשע שעות, כי סבל הרבה בהיותו בגלות בסיביר ומצב בריאותו רופף מאד. ובכל זאת זכה למה שזכה בהיותו שומר על ט”ו שעותיו הנשארות כבבת עין, לבל יְאַבֵּד מהן אף דקה אחת…”. עד כאן דבריו, מצוף נעמו.