שאלה • סיפור • תשובה | דרשה קצרה לשבת פרשת ויגש

עיקרה של פרשת השבוע הוא המפגש בין יוסף לאחיו, בו הם מגלים כי האח קטן שהם מכרו לישמעאלים ובכלל כמעט הרגו אותו, לפתע הוא נהיה מלך מצרים, האחים כמובן מבוהלים, אלא שיוסף מתנהג אחרת לגמרי ממה שהיה מצופה ממנו, הוא מקרב אותם מרגיע אותם, וגם מדגיש להם שזה לא בגללם אלא האלוקים שלח אותו הנה, וזה גם מה שהוא מוסר להם להעביר לאביו, והגדתם לאבי את כבודי וגו’.

מה עומד ומסתתר מאחורי העוצמה והתעצומות של יוסף הצדיק, איך הוא מצליח שלא לנקום בהם, איך לפתע הוא שוכח את כל מה שהם עשו לו והוא רק מזכיר להם את מקומו הנוכחי שהוא מלך מצרים?!

סיפור מדהים יבהיר את מידותיו של יוסף הצדיק וזה לא רק יוסף הצדיק אלא כל אחד ואחד מאיתנו.

פעם היה מלך אדיר וחזק ששלט בממלכתו ביד רמה, ביתו היה מפואר גם ילדים היו הכל היה טוב ויפה, מלבד דבר אחד – המראה שלו, המלך היה נמוך עם גיבנת בגב, צולע ברגלו, ושתום עין כמו בלעם, עם מראהו הוא כבר השלים והבין שאין תרופה למכתו, אבל דבר אחד העיב עליו, בביתם של כל מלכי הארצות היה ציור גדול ועצום של המלך בארמונו, וכל תמונה היתה מציגה את המלך במלוא הדרו, והוא? איזה תמונה יעשה?!

החליט המלך שיהיה ציור בבית מלכותו ויהי מה, הוציא כרוז בכל ממלכתו בחיפוש אחר צייר מומחה שיבוא ויצייר את המלך ויקבל תגמול מכובד, ואכן הגיע צייר ונטל על עצמו את המלאכה, הוא התחייב כי בתוך שלושה חודשים הציור יהיה מוכן.

כשהגיע המועד התייצב המלך והשרים לראות את הציור והנה חשכו עיניו, אם עד כה הוא היה נמוך עם גבנת ושתום עין בגודלו הטבעי, עכשיו לפתע הכל נהיה ענק פי כמה, כעס המלך מאוד על צייר וציווה להוציאו להורג האנך מתבייש להציג אותי כך?! הצייר בתמימותו השתומם הלא ככה נראה המלך מה אעשה?!

המלך שלא התרצה בבקשתו הוציא שוב כרוז מי יהיה הצייר אשר יבוא ויצייר את המלך, רוב הציירים חששו אך עדיין נמצא צייר אשר אמר למלך אני מוכן לצייר את המלך רק תן לי זמן שאוכל למלא את מבוקשך, עבר חודש אחד בלבד והצייר קורא למלך כי המלך יכול לבא והוא יציג בפניו את הציור המדהים, המלך הגיע, התמונה הוצגה ופני המלך התכרכמו הצייר “הגאון” הבין מהצייר הקודם מה צריך לעשות וצייר את המלך גבוה ללא גבנת שתי עינים יפות תואר, ושתי רגלים זקופות להפליא, המלך רתח מזעם האם אתה לועג לי?! הלא אנשים יביטו ותמונה ואז יראו אותי שהכל לא כך הרי שמת אותי ללעג וקלס?! גם אותו המלך העניש כמו קודמו.

הפרסום המשיך בכל הכח, אך מי יסתכן שהמלך יהיה לא מרוצה, לאחר זמן רב הגיע צייר אחד ואמר למלך, אני מוכן לצייר את המלך, לאחר כחצי שנה הושלמה המלאכה המלך הגיע להביט ביצירה המדוברת והנה הפלא ופלא, הצייר בחכמתו צייר את המלך רכוב על סוס עם רובה בידו והוא במסע ציד – הרגל הצולעת לא נראתה, היא היתה מעברו השני של הסוס שאותו לא רואים, הגיבנת לא נראתה גם היא כי גבו של המלך היה מכופף בזמן הציד, העין העיוורת היתה סגורה כי המלך היה בדיוק מכוין את רובה בציד וכידוע כשאוחזים ברובה ומכוונים עוצמים עין אחת… המלך שש ושמח על היצירה המדהימה ועל גאונותו של הצייר.

זוהי היתה מידתו של יוסף הצדיק וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים ללמוד ממנו, לכל מקרה ולכל מטבע יש שני צדדים אפשר לראות את כל הרע וגם להעצים אותו, ואפשר להסתכל ולקחת את המצב ולראות ולהראות בו את כל הנקודות החיוביות. אם רק נאמץ את המידה החשובה הזו, חיינו ישתנו!