פרשת שמות – פה-כבד ופה-רע הולידו פה-סח

בספרו “ברכת אליהו”, מעלה מרן הראש”ל הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט”א רעיון מעניין כי היותו של משה “כבד פה” הוא שבח ומעלה, שהיה שוקל דבריו במשקל הזהב, ואינו מוציא דבור מפיו רק אחר ששקל אותו מכל צדדיו, וראה כי טוב ונכון הוא. והראיה, שלאורך כל המשא ומתן שניהל עם פרעה, במשך זמן ארוך ומייגע כל כך, ובתנאים קשים ביותר, מעולם לא נפלטה מפיו מלה שאינה ראויה והגונה, ולא נפל מכל דבריו דבר אחד ארצה.

ובכוונה מינה הקב”ה את משה כנגד פרעה, שהיה פזיז (מלשון “כי פרעו אהרן”) וממהר להוציא מפיו דברים בלא מחשבה תחילה. וכן פרעה אותיות “פה-רע”.

והפה הכבד והשקול של משה רבנו ע”ה, שעמד נגד פה-רע של פרעה הרשע, הוליד פה שלישי שהוא “פסח”, שהיה ל”פה-סח”, שנעשו לנו נסים ונפלאות ופינו סח ומרבה לספר ביציאת מצרים.

תנועת “חובבי ציון” פעלה באמצעותם של אנשים רבים שאינם שומרי תורה ומצוות. גם תלמידי החכמים שנתנו להם תמיכה, עשו זאת – חוץ ממצות יישוב הארץ – בעיקר בשל אמונה שהקירוב מצידם יביא לשיבתם של אלו לחיק היהדות, מה שלא קרה בסופו של דבר, כפי שחזו מראש רוב גדולי ישראל בעת ההיא.

באחת האספות של תנועת “חובבי ציון”, נעמד מורה הדרך הרוחני שלה, רבי שמואל מוהליבר זצ”ל, וביקש מאת הנאספים (שרובם היו מתבוללים פורקי עול) שתי בקשות: האחת, לכסות את ראשם. השנית, לדבר רק ביידיש.

קם אחד הדוקטורים ואמר: רבי, את בקשתך בקשר לכיסוי הראש נכבד, למרות שאינה נעימה לנו במיוחד, אולם את בקשתך לדבר ביידיש איננו יכולים ליישם. רובינו דוברים פולנית או רוסית, וביידיש אנו “שוברים שיניים”.

נענה רבי שמואל בחיוך: “כאשר שלח הקב”ה את משה אל פרעה, טען משה שהינו כבד פה, כבד לשון וערל שפתיים, ואינו יכול להתבטא בהיכל המלך כיאות. ומדוע באמת שלח הקב”ה את משה ללא שריפא את גמגומו תחילה, הן לא ייבצר ממנו כל?”, הקשה רבי שמואל.

לאחר אתנחתא קלה, נתן רבי שמואל פרשנות משלו: “כאשר רצה הקב”ה לגאול את ישראל, חשש שיבוא נואם מחונן, כריזמטי ומלהיב, יפתח בנאומי הסברה מליציים וישכח את המטרה הסופית: גאולת ישראל. לכן שלח הקב”ה דוקא את משה שהינו כבד פה וכבד לשון. משה הגיע לפרעה וניגש ישר לתכלית: “שלח את עמי ויעבדוני”, ללא התחכמויות או משחקי לשון”.

“גם מכם”, סיים רבי שמואל את דבריו, “מבקש אני לדבר דוקא ביידיש ולא רק מן הפן הדתי שבענין. חושש אני שכל אחד יראה את כוחו במליצה ובדיבור סוחף, והמטרה תישכח מכם. אדרבא, תדברו דוקא ביידיש, תְּחַשְּׁבוּ מראש את מלותיכם ותקצרו ככל הניתן. את המטרה – היא העיקר – אל תשכחו!”…