סודם של הכתבים

האם מכירים אתם חכם שהצליח להסתיר אפילו מעין בניו את העובדה שהוא כתב ספר שלם?

ובכן, מסתבר שהיו דברים מעולם. מדובר בצדיק הנסתר רבי שלמה ויזמן זצ”ל מצדיקי וחכמי מרוקו, שהשנה מלאו שני עשורים לפטירתו. הספר “פניני שבח” שיצא לאחרונה, המכיל את אסופת כתביו על התורה, ספון וטמון היה כל ימי חייו, עד שאפילו בניו לא ידעו כלל על קיומו.

וכפי שמספר לנו בנו הגאון רבי שמעון ויזמן שליט”א: “אמּן היה אבא מארי ע”ה בענוה והצנעת דרכיו הקדושים ומעשיו המופלאים. בענוותנותו הרבה היה מסתיר את כתביו, אף מאתנו בני משפחתו הקרובים. אמנם במשך השנים מרצה היה בפנינו חלק מחידושיו, אך את רוב החידושים הצניע, ולא גילה לנו מעולם דבר אודותם. לפי הנראה כותב היה את חידושיו בעיקר בשעות הלילה המאוחרות, בזמן שכל בני הבית כבר עלו על יצועם. תעיד על כך העובדה הבאה: פעם אחי היקר רביאברהם הי”ו התעורר משנתו באמצע הלילה, והנה רואה הוא את אבינו ע”ה יושב סמוך לשלחן וכותב חידושי תורה. אבינו ע”ה פחד שיגלה את דבר הכתבים, ולכן הסיח דעתו שלא ירגיש כי הוא כותב את חידושיו, וביקש ממנו שיביא לו דבר מה, בינתיים הסתיר את כתביו.  

“לאחרפטירתו, קראה לנו אמנו ע”ה, וגילתה לנו לתדהמת המשפחה כולה, כי אבינו השאיר אחריו כתבים, וביקש ממנה לשמור עליהם בשמירה קפדנית. כשפתחנו את תכריך הכתבים והגינו בהם, גילינו שהם מלאים חידושים יקרים מפנינים, מאירים כספירים, ונכוחים לישרים. גליא לדרעיה ונפל נהורא. גדולי הדור שליט”א שמתורתם אנו יונקים ומימיהם אנו שותים, כאשר ראו חלק מן החידושים, יצאו מגדרם בהתפעלות רבה, והעידו שהדברים ערבים לחיך ומתוקים מדבש ונופת צופים, צוף דבש אמרי נועם.

“כעת, תהילות לאל יתברך בסייעתא דשמיא זכינו להגיש בפני הציבור את דברי תורתו, כדי לזכות את הרבים בחידושיו המשמחים אלוקים ואנשים, צעירים וישישים, ובע”ה יאותו רבים לאורו, ויזכו לראות בנועם ה' ומתיקות תורתנו הקדושה שקיבלנו מהר סיני. וכל מטרתנו להרבות כבוד שמים בעולם, לשם יחוד קוב”ה ושכינתיה”.

בטרם נרחיב היריעה על מסכת חייו המופלאה של רבי שלמה ע”ה, וכל מעשה תקפו וגבורתו, נעיף מבט קצר על שלשלת היוחסין הענפה, ממנה הושתתה נשמתו הטהורה, כעץ שתול על פלגי מים.

ובכן, החכם הראשון ממשפחתו שידענו אודותיו, הוא הגאון “חסידא קדישא ופרישא” (כפי שתואר במצבתו) בבא יהודה ראובן ויזמאן זיע”א, אשר היה מגולי ספרד.

על אותה שלשלת קדושה, ניתן ללמוד מתוך שטר נדיר שהמציא לידינו הרב חביב אביכזר שליט”א. השטר הוא גביית נדבות מאת אחינו בית ישראל בעיקר מאזור מראקש והסביבה, ובו מוזכרים הרבנים הצדיקים לבית משפחת ויזמאן כדי לעורר הקהל לבוא לעזרת ה' בגיבורים. מתוך המסמך ניתן ללמוד על מעמדם התורני של בני המשפחה הקדושה.

וזה לשון המכתב:

“אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא צדקתי להגלות. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.

“אל אצילי בני ישראל, ראשי גולת אריאל, המהדרין מן המהדרין, כי מן הבאר ההיא ישקו כל ההדרים, כהנים לויים וישראלים, מאירים ומזהירים כזוהר השמים לארץ ולדרים, עושים מעשים בהונם ואונם ובמתק לשונם, לתת לכל איש די מחסורו אשר יחסר לו, שם יתנו צדקות ה' צדקות פזרונו בישראל, הזלים זהב מכיסם מזוקק שבעתים, ישרים ותמימים, החכמים השלמים, חכמים תחברונים, הדיינים המצוינים, הרבנים המובהקים, דבכל אתר ואתר, מלכי צבאות ידודון ידודון, ואחריהם יאיר נתיב, הגבירים הרמים הולכים בדרך תמים, ואחריהם הולכים בדרך שיחו, הגזברים ואמרכלים פרנסים חסים ומחסים, ורצים לתת לכל שואל די מחסורו. אתה ה' תשמרם. אכי”ר.

“אחר שים שלום טובה וברכה שלימה בכפילה על ישראל ועל רבנן, כל העם מקצה, אותיותינו אלה יגידו אז ידברו מלהודות זאת האשה הנכבדת יגידו ממשפחת “אלימלך” מאן מלכי דא רבנן זה שמה עיישא מנב”ת בת החכם השלם והכולל מזר”ק כהה”ר יצחק ויזמאן ז”ל בן לאותו צדיק חכם השלם והכולל כהה”ר שלמה ויזמאן ז”ל בן לאותו הצדיק השלם והכולל כהה”ר יהודה ויזמאן ז”ל, לפי שהיתה עושה משלה וממונה סעודה גדולה בכל שנה ושנה לכבוד הרב הקדוש המלומד בנסים מזרע קדוש כמוה”ר באבא יהודה וראובן ויזמאן זיע”א.

“וזה נוסח האגרת הישנה מלה במלה, ראשון בקודש הרב המפורסם בחסידותו וקדושתו הרב הכולל כמוהר”ר באבא יהודה וראובן ויזמאן זיע”א, ואחיו באבא מוסא וראובן ויזמאן זיע”א, אשר כל שואל דדחיקה ליה שעתא, מבקש רחמים מהקדושים האלו בכל צרה וצוקה מיד מתרפא, כי הם בעלי הנפש הקבורים במערת תדגייא הידועה לכל עובר ושב, כי אורח סלולה היא ובאים מכל מקום ממזרח ומערב מצפון ומים להשתטח על קברותיהם הם מיד נענים, והם ידועים ומפורסמים ומלומדים בנסים, אשר כל באי עולם מעידים עליהם שאבותיה הקדושים הם זיע”א. וחתומים על האגרת הישנה חכמי ורבני מראקס, הם הרב הכולל כמוהר”ר מסעוד בן מוחא זלה”ה, והרב ה”ח כמוהר”ר יעקב אבטאן זיע”א, ושם חכם אחד מחכמי תארודאנת החסיד העניו כה”ר ראובן ויזמאן בעי”ת איליג', והחכם השלם והכולל כהה”ר שלום אמזלאג, וגם ה”ח ה”ש והכולל כהה”ר חיים יפרגאן בחשון שנת התרכ”ט (1869). ע”כ נ”ך.

“וגם שלחו לנו אגרת שלשלת יוחסים, וזה נוסחה: הרב הכולל בישראל להלל אשר באוזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו שיצק מים על ידי אליהו הנביא ז”ל בהקיץ, הוא אדמו”ר הרב הכולל והקדוש מזר”ק הטהור, שלשלת יוחסין, זרע קודש בנם של קדושים, מן הגזע ומן השורשין, ענפי לבנון, חסידא קדישא ופרישא, כמוהר”ר בנימין ויזמאן זלה”ה חתנא דבי נשיאה הרב הכולל הקדוש והטהור המלומד בנסים אדמו”ר כמוהר”ר דוד בן ברוך זיע”א, והרב הנזכר בנו של הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמוהר”ר אברהם ויזמאן ז”ל, בן להרב הכולל כמוהר”ר באבא יהודה וראובן זיע”א, הרחוקים והקרובים באים להשתטח על קברו אצל תאדג”א, ששם גם מצבת אדמו”ר כמוהר”ר באבא יהודה וראובן זלה”ה זיע”א. העומד על סעודת באבא יהודה וראובן זלה”ה הוא יצחק בר עיישא ויזמאן בת ה”ה כמוהר”ר יצחק ויזמאן, בן ה”ה כמוהר”ר שלמה ויזמאן, בן ה”ה כמוהר”ר באבא יהודה ויזמאן זיע”א.

“ואנו הכותבים שכל מה שנכתב פה מצאנו אותו בכתב שבא מעיר תארודאנת יע”א והעתקנו אותו כאן בעירנו יגיל-נוגו יע”א מלה במלה אות באות. עד כאן עדותינו. גם שלחו המצבה של הרב הנ”ל, וזה נוסחה “נתבקש בשיבה של מעלה אדונינו מורנו באבא יהודה וראובן ויזמאן זלה”ה ביום רביעי בשבת עשרה ימים לחודש אייר שנת ויהי בשלם סוכו לפ”ק חרגא דיש בא דלעת רמוסה”.

ע”ה יצחק ויזמאן סלי”ט                                       ע”ה ברוך א”א יעקב דדיע ויזמאן

עד כאן לשון המכתב.

מאור עינים ישמח לב

מכאן ניתן את רשות הדיבור לבן היקר רבי שמעון שליט”א, שישרטט קוים לדמותו של אביו ע”ה, כדי שנלמד מדרכיו הקדושות, ונזכה כולנו להדבק בה' ובתורתו. אכי”ר:

אבי ע”ה היה מאיר פנים לכל אדם שבא במחיצתו, ויהיה זה מי שיהיה, בין חכם ובין תם, את כולם היה מקרב ומעודד במאור פנים, והכל מצאו אצלו אוזן קשבת. דעתו היתה מעורבת עם הבריות, וידע לעשות זאת מתוך חכמה עמוקה שהיתה מפעמת בקרבו. אם היה במחיצת תלמיד חכם, שוחח עמו בחידושי תורה נפלאים שהפליאו את שומעיהם, ומאידך כשהיה בקרבת אנשים פשוטים, ידע לדבר אל לבם ולהטעים להם את דברי התורה במשלים וסיפורי צדיקים. כאשר היה עם פייטנים, היה שר ומזמר איתם בקולו הערב, ומפליא את כל השומעים בחכמת השירה והפיוט, בה היה בקי.

נעים זמירות ישראל

במשך כיובל שנים שימש כחזן בית-הכנסת, והיה מנעים לכולם בתפלתו הזכה והעריבה. גם קריאתו בתורה, היתה משיבת נפש מרוב מתיקות קולו הנעים. והיו מספר אנשים שהתעוררו לתשובה שלימה רק משמיעת קריאתו בתורה, עד שנעשו בעלי תשובה גמורים, וב”ה גם זכו להקים דורות ישרים מבורכים, ובנוסף לכך גם החזירו את בני משפחתם בתשובה שלימה.

הבורח מן הכבוד

ברח מהכבוד כל ימי חייו, ולא רק שברח מכבוד, אלא הצניע כל גדולתו, ואפילו מאתנו בניו הקרובים ביותר הצליח להסתיר את גדולתו ורוממותו. ותעיד על כך עובדת הסתרת כתביו מעין אדם כנ”ל.

צנוע מאוד היה ובורח מן השררה. מעולם לא תר אחר שום תפקיד ציבורי, ורק במקום שאין איש, קיבל על עצמו להיות חזן וקורא בתורה, וכן היה דורש בבית האבלים, ותו לא.

ביום פטירתו, פנתה אחותי הגדולה שמחה תחי' לתמונתו של הסבא קדישא רבי יעקב ויזמן זיע”א, ושאלה בצער גדול: “מדוע זכית לאריכות ימים, ואילו בנך [אבא] לא האריך ימים כמוך?!”, שכן אבא מארי ע”ה נפטר בן ע”ב שנה לחייו, ואילו מר אביו הקדוש ע”ה האריך ימים וחי 110 שנים! הסבא ע”ה שחיבבה מאוד (היא נקראה על שם אמו ע”ה), בא לה בחלום הלילה, והרגיע אותה באומרו “בתי אל תצטערי ואל יחר לבך, אביך גדול יותר ממני, שאני הייתי בקי בנגלה, ואילו אביך בקי היה בנסתר”. ונציין כי הסבא ידוע היה ומפורסם בקזבלנקה שבמרוקו בקדושתו ובחסידותו, עד שהיה מתענה תענית הפסקה ששה ימים ממוצש”ק עד ליל שבת, ולקידוש שעשה בערב שבת, היו באים רבנים, דיינים ואנשים רבים כדי להתברך מפיו (וסח לנו המרא דאתרא של בית שמש הרה”ג ר' שמעון ביטון שליט”א שגם הוא זכה להתברך מפיו כשהיה צעיר לימים באותו מעמד). ואילו מר אבי ע”ה נסתר היה כל ימי חייו”.

כאשר היה רואה כי כבוד שמים מתחלל, לא חס היה על כבודו, ומוחה בכל תוקף מבלי להתחשב במעמדו של המחלל כבוד שמים, הגם שהיה חשש שמא בכך תפגע פרנסתו. ופעמים קרה שמיחה גם באנשים בעלי מעמד בכיר.

העביר על מדותיו ומחל על כבודו גם כשביזוהו והיה ביכלתו לענות. כל זמן שהפגיעה היתה רק בכבודו האישי, מחל בלב שלם ולא הגיב לבזיונות, אלא קיבלם בשמחה ובאהבה.

לב רחמן

בעל לב רחמן היה, במיוחד ליתומים ונדכאים. בתו הגדולה שתחי' נתאלמנה מבעלה ע”ה בגיל צעיר. בביתה נותרו ששה יתומים קטנים שהגדול שבכולם היה בן 12 שנה. והם גדלו בביתנו במשך שנים רבות, עד שהרחיב ה' גבולם. והיה מקפיד מאוד על כבודם, עד כדי-כך שפעם היה צריך להוכיח את אחי שיחי' יחד עם בן אחותי שהיה יתום על מצווה מסוימת שלא קיימוה בהידור כל-כך. לאחר מכן התנצל אבא מארי ע”ה לפני בן אחותי שפגע בו בתוכחתו שנבעה מכאב עמוק, וביקש את סליחתו שהוכיחו קצת קשה. פעמים רבות גילה חיבה מיוחדת לבני אחותי, אף יותר מאשר לבניו. ולבסוף זכה לגדול ולהתעלות בתורה, וכיום הוא מרביץ תורה חשוב בעיר נתיבות.

תורת אמת היתה בפיהו

אהבת האמת היתה נר לרגליו. סלד מכל דבר שקר, והתרחק ממנו כמטחוי קשת. אם זיהתה אזנו זיוף קל בקריאת הטעמים, קשה היה לו להולמו. והיה מעמידנו על כל טעות בשירה ובטעמים, ובזה השריש בנו אהבת האמת. וההשלכה לכך עמוקה מאוד כשלומדים את תורתנו הקדושה, שכל זמן שלא נתיישבו הדברים בלבנו היטב, לא נקבלם ונחפש ונחקור בע”ה אחר האמת עד שיתבהרו הענינים בטוב טעם ודעת לאשורם, ואז נקבלם בשמחה ובטוב לבב. ולא אכפת לנו מי בעל הדברים, גם אם היו קטנים מאיתנו, קיבלנו את הדברים בשמחה. ואדרבה שיבחנו את האומרים שזכו לבהירות יפה ושמחנו בהם, וכפי שאמרו חז”ל “קבל את האמת ממי שאמרה”.

מוקיר ורחים רבנן

אהב תלמידי חכמים בכל מאודו ובכל נפשו וכיבדם הרבה. למרות שהיו מהם שהיו צעירים ממנו בהרבה, בכל זאת הרגיש שיש כאן אברך שנושא על שכמו עול תורה וחבבו מאוד, יותר מאנשים שאינם בני תורה, אע”פ שהיו בעלי מעמד חברתי. וכפי שראינו כל זאת בעינינו במשך שנים רבות. ומאידך כששמע בזיון תלמיד חכם, כאב לו הדבר עד עמקי נשמתו, והיה ניכר על פניו צער.

הכנסת אורחים

הכנסת אורחים שלו היתה מיוחדת במינה. כשבאו לביתנו חברים של אחי ר' רפאל ע”ה מהישיבה, חשו ביחס החם והאוהב של אבא ע”ה שנתן להם הרגשה שהבית ביתם, והשרה עליהם שמחה מטוב לבו הטהור, אם זה בחוש ההומור שהתברך בו, אם בדברי תורה מתוקים שהיה אומר, אם בשירתו העריבה שרוממה את לב כל הנוכחים, וגרמה להם לשמחה עצומה.

רבי שלמה נפטר בן ע”ב שנה לחייו ביום שישי עש”ק פרשת ויחי אחר חצות, ח”י טבת תשנ”א, ונקבר לאחר חצות, סמוך לכניסת השבת. וידוע שהנקבר אחר חצות בערב שבת, מעלתו גדולה.

זכותו תגן עלינו אמן!

את הספר “פניני שבח” ניתן להשיג בטל': 077-3226030