לכל כדור יש כתובת

הפעם אקדיש טור זה לזכרו של סב סבתי הגאון המקובל חכם אהרן טוויל מעלי הכהן זצ”ל שפטירתו חלה בשבת זו. רבי אהרן היה מגדולי חכמי ארם צובא, ויצק מים על ידי הגאון המפורסם רבי מרדכי עבודי זצ”ל והגאון המקובל רבי ניסים הררי זצ”ל. מפי מגידי אמת נודע כי רבי אהרן הוא הרב המחבר ספר “יששכר וזבולון” על מעלות התורה והצדקה, שנדפס בעיר הקודש ירושלים תובב”א בשנת תרע”ג בעילום שם המחבר. ספר זה המלהיב וממריץ לאהבת התורה, ובמקביל מעודד לסייע בידי עמלי תורה, יצא לו מוניטין ונדפס במספר מהדורות. עוד לו בכתובים, ספר עמוק בקבלה שטרם זכינו לאורו.

רבי אהרן נודע כחסידא קדישא ופרישא, אשר סיפורי מופת סובבים אודותיו. בין בני המשפחה מתהלך סיפור מדהים ומופלא שהתרחש עמו. וזה דבר המעשה: פעם זמם ערבי בן בליעל להרגו נפש. ידוע ידע הערבי ההוא כי רבי אהרן מאריך בתפלתו, וגם לאחר שכל הקהל עוזבים את בית הכנסת, הוא נותר שם לבדו, ומתפלל.

“שעה זו שעת הכושר היא לפגוע בנקל ברב היהודים”, חשב לעצמו. הוא גם ידע כי בתפלת הלחש עומד רבי אהרן כעבד לפני קונו, אחוז בשרעפי קודש, ללא ניע וללא זיע, ואז נקל יהיה לפגוע בו ישירות.

חשב ועשה. המתין הברנש סמוך לבית הכנסת, והמתין עד שאחרון המתפללים יצא את בית הכנסת. רבנו שנותר לבדו על עמדו והיה שקוע בתפלתו ואחוז בשרעפיו, לא חש כלל בנעשה סביבו. לעת כזאת ציפה הערבי הארור.

הוא דָרַך בזריזות את נשקו, כיוונו לעבר ראשו של הצדיק, וללא היסוס לחץ על ההדק. לא היה לו כל ספק כי אכן הכדור יפגע ביעדו, ובעוד חלקיק שניה יתבוסס הצדיק היהודי בדמו על רצפת בית הכנסת.

אלא שלכל כדור יש כתובת, וה' הפר עצתו הרעה. בדיוק באותו רגע בו ירה הערבי, כרע רבנו ב”מודים”… הכדור פילח כמה מילימטרים מעל גבו, במקום בו היה לפני רגע ראשו. כפסע היה בינו לבין המות.

הערבי ההמום שחזה במו-עיניו בנס כה מופלא, נתמלא כולו חיל ורעדה. הוא הרי לא ידע מדוע כופף הצדיק את ראשו… כל עוד נפשו בו, ברח מבית הכנסת, ושוב לא חשב לפגוע בו לרעה. בהמשך ברכת המודים, כיוון רבנו להודות לה' גם על הנס שאירע לו זה עתה.

בערוב ימיו, עלה רבי אהרן לארץ הקודש, ונפטר בשם טוב ובשיבה טובה ביום כ”ו ניסן תרע”ו.