כשרות המסעות

מי שישים לבו, יווכח כי פעמים רבות מאורעות השבוע נרמזים בפרשת אותו שבוע. גם בפרשתנו פרשת מסעי, מוצאים אנו תופעה זו. הפרשה פותחת במסעי בני ישראל, ובדיוק בימים שאחר קריאת פרשה זו, נהוג בישיבות הקדושות לנסוע לבית או למקומות נופש, לפוש ולהחליף כוחות לקראת תקופת הלימודים הבאה, בבחינת “וקווי ה' יחליפו כח”, ונקראו ימים אלו “ימי בין הזמנים”.

אולם עלינו לזכור תמיד שמסעות אלו יהיו תחת פיקוחם של רבנים, מורי דרך ומנהיגי הדור, כדי שלא תיהפך ח”ו המנוחה לקלות ראש והוללות, ושלא ירעו בשדות זרים.

וזאת רומז הפסוק הפותח את פרשתנו: “אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו וגו' ביד משה ואהרן”, וכי לא ידענו שהמסעות היו ביד משה ואהרן? אלא בא הפסוק ללמדנו, שמתי המסע טוב ויפה? כאשר הוא מתנהל ביד משה ואהרן, שיעמוד בפיקוח מנהיגי הדור, שהם יחליטו לאן לנסוע והיכן לצאת. אז יהיה זה מסע נופש חיובי, ולא טיול התפרקות בלתי מרוסן. וכעין זה מצאתי גם בפרשת ואתחנן שבזמן קריאתה יוצאים לפוש ולראות את הארץ, והדבר רמוז בה שנאמר “אעברה נא ואראה את הארץ הטובה ההר הטוב הזה והלבנון” (במדבר ג, כה).

ודע, כי מנהג זה של יציאה לבין הזמנים, נהגו בו כבר לפני מאות בשנים, אם כי לא בזמן ממושך כמו בזמננו, אלא יום אחד בלבד. צא וראה מה שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י זצ”ל בספרו 'מועד לכל חי' (סי' ט' אות ח') וזה לשונו: מימי עולם נהגו בעיר עוז לנו 'איזמיר' יע”א, דבר”ח תמוז הולכים המלמדים עם התינוקות של בית רבן לראו'ת בגנים, וסוגרים בית תלמוד תורה הגדול יכב”ץ, כדי לטייל כל אותו היום, ולא ידענו על מה אדניה הטבעו מנהג כזה. ואני אמרתי בחפזי דיען כשהתקינו זה דינוחו התינוקות בתוקף זמן החום יום אחד להרחיב לבם בטיול כאילו הם בני חורין, בחרו להם בסדר בלק דכתיב ביה (במדבר כד, ו) “כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה'”, דחל ר”ח תמוז באותו שבוע, ומפעם ראשונה דהוקבע בראש חודש, הנהיגו כן אפילו כשחל ראש חודש בסדר חוקת. עכ”ל. וע”ש עוד שהביא רמזים נחמדים בזה. ועיין סוף מסכת תענית (פ”ד מ”ח). ע”ש.

וכבר מצינו למהרש”א שהזכיר בחידושיו את המושג שנקרא היום “בין הזמנים” במסכת שבת (דף קי”ט ע”ב) על דברי הגמרא, “ואמר רבה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה” וכו'. מנה המהרש”א את העבירות אשר בשבילם חרבה ירושלים וז”ל: והנה רוב עוונות וכמעט כולם הם בדור הזה בעוונותינו הרבים וכו' ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהלה גם הבחורים מבטלין רוב הימים “בבין הזמנים” והולכים ברחובות בביטולים וטיולים וכו' עכ”ל. ע”ש. וע”ע למהרש”א בסוף פרק כלל גדול (שם ע”ה ע”ב). גם המהר”ל התייחס לעניין של בין הזמנים, עיין דרשות מהר”ל (באר הגולה עמ' מ”ו). וע”ע טובך יביעו (ח”ב עמ' רל”ו).

ובאמת בישיבה הקדושה ישיבת “כסא רחמים” תכב”ץ, הנוהג הוא לא להאריך בימי בין הזמנים, ובחודש אב יוצאים לבין הזמנים למשך כשבועיים בלבד מט”ו באב עד ר”ח אלול (ואתנח סימנא: “יוצאים בכי טוב” טו”ב ר”ת ט”ו באב. ועיין בסוף תענית). וכן בפסח ובסוכות, חוזרים מיד לאחר אסרו חג, בכדי שלא למנוע ביטול תורה גדול. ומה טוב ומה נעים שינהגו כן גם בשאר הישיבות תכב”ץ.