הקומקום ואנחנו

את הקומקום כולנו מכירים. אם נרתיח את המים שבו מעט זמן, ונפסיק, ושוב נרתיח קצת ונכבה, גם אחרי יומיים, המים בו לא ירתחו. אך מנגד, אם נרתיח את המים ברצף ללא הפסקה, תוך מספר דקות ירתחו המים.

כך, העושה תורתו קרעים קרעים, לומד ומפסיק, לומד ומפסיק, אין תורתו מתקיימת בידו, ולעולם לא תרתח בו אש התורה (שנמשלה למים), אך לא כן כשלומד ברצף. כמו כן אדם הלומד תורה ברציפות, גורם שתתקיים התורה בידו ולא תשתכח ממנו, מה שאין כן המפסיק בלמודו, גורם שתשתכח התורה ממנו (עיין סנהדרין ע”א רע”א, וברש”י שם).

ואפשר שזהו מה שבא ללמדנו הפסוק בפרשת צו “אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה” (צו ו, ו): “אש” היא התורה הנקראת “אש”, שנאמר “הלא כה דברי כאש” וגו' (ירמיה כ”ג, כ”ט), כאשר היא יוקדת בתמידות וללא הפסקה, “על המזבח” – על התלמיד חכם שנקרא “מזבח” (כמו שכתב רש”י בסנהדרין ז' ע”ב ד”ה אצל מזבח), או אז אותה תורה שלמד ברצף “לא תכבה” – לא תדעך ותשתכח ממנו, אלא תהיה אצלו ערוכה בכל ושמורה. ה' יזכנו.